איך מסקרים את לבנון, מדינה שסועה ומורכבת, בלי לדרוך על אדמתה? מה מגלים צילומי הלוויין על המלחמה בצפון שהתקשורת לא מספרת, והאם העדה השיעית עדיין מאוחדת מאחורי חזבאללה? ומה עלה בגורלה של הקהילה היהודית הקטנה שנותרה בלבנון?
עם גל שלום אלבז, על המורכבות הנסתרת של החברה והפוליטיקה בלבנון. גל, מייסד ערוץ הטלגרם “סודות לבנון”, מסביר כיצד הוא חוקר את המדינה השסועה באמצעות כלי מודיעין גלוי (OSINT) וקריאה במקורות מקומיים. הוא מנתח את הקרעים בתוך העדה השיעית, את יחס הדרוזים לחזבאללה, ואת מצבן של הקהילות הנוצריות והיהודיות על רקע המלחמה.
על מה דיברנו: השבוע במזרח התיכון, לבנון, חזבאללה, גל שלום אלבז, סודות לבנון, העדה השיעית, דרוזים, מודיעין גלוי, צילומי לוויין, יהדות לבנון, החזית הצפונית.
ד״ר בוריס גורליק, מרצה וחוקר נתונים, מומחה לניתוח רשתות חברתיות ועיבוד שפה טבעית (NLP), ובעל ניסיון רב בשיח על המזרח התיכון כמגיש הפודקאסט.
לחץ כאן לסיכום מורחב של הפרק
הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.
הזירה הלבנונית: שיחה עם מנהל ערוץ הטלגרם “אסראר לובנאן”
בפרק מתארח גל שלום אלבז, מנהל ערוץ הטלגרם “אסראר לובנאן” (סודות לבנון) ותלמיד לתואר ראשון בחוג למזרח תיכון באוניברסיטת בר־אילן. השיחה עוסקת בערוץ שהוא מנהל, במקורות המידע הגלויים והסמויים על לבנון, ובמצב הפנימי במדינה, לרבות הפילוגים העדתיים והשפעות המלחמה האחרונה.
הקמת הערוץ “אסראר לובנאן”
לדברי גל שלום אלבז, שם הערוץ, “סודות לבנון”, אינו מעיד על יומרה להבין את לבנון עד תום, אלא מבטא תהליך מתמיד של למידה וגילוי. הוא מסביר שהעניין שלו בלבנון החל בתיכון, כשכתב עבודת מחקר על הסכם הגז בין ישראל ללבנון. המורכבות של המדינה, על שלל עדותיה, סקרנה אותו והוא החליט להמשיך לחקור את הנושא. בתחילה הוא כתב בטוויטר, אך בשל מגבלת התווים עבר לטלגרם, פלטפורמה שאיפשרה לו לפרסם תכנים ארוכים ומעמיקים יותר. עם הזמן, הוא החליט להתמקד בזירה הלבנונית כדי להציע ערך מוסף ייחודי, והערוץ צבר תאוצה, במיוחד לאחר אירועי שבעה באוקטובר.
מקורות המידע על לבנון
אלבז מתאר כיצד הוא אוסף מידע ממגוון מקורות. הוא קורא תקשורת ממסדית לבנונית, כמו עיתון “אל־אח’באר”, לא מתוך הסכמה עם הקו האידאולוגי שלו אלא כדי להבין את קולה של קהילה גדולה במדינה. הוא מציין שהתקשורת בלבנון חופשית יחסית למדינות ערביות אחרות. בנוסף, הוא עוקב אחר רשתות חברתיות כמו טוויטר כדי לחוש את הלכי הרוח ברחוב, אך מדגיש את הקושי באימות המידע המופץ בהן. מקור מידע נוסף הוא שיחות עם אנשים בלבנון, אם כי הוא נוקט זהירות רבה ומצליב מידע כדי להבטיח את אמינותו. לבסוף, הוא מספר על שימוש נרחב בגיאו־לוקציה ובצילומי לוויין, כלים שלדבריו קשה מאוד לזייף. באמצעותם ניתן לאמת דיווחים על תקיפות, לעקוב אחר נזק למבנים, ולזהות פעילות צבאית, כמו למשל פעולות של צה”ל לשיטוח מבנים בדרום לבנון גם בתקופת הפסקת האש.
פילוגים עדתיים בלבנון
בתגובה לשאלת בוריס על הקרעים בתוך העדה השיעית, אלבז מציג נתונים מסקר של חברת “Lebanon Statistics” שלפיהם 63% מהשיעים תומכים בהסכם עם ישראל. הוא מוסיף כי קיימת התחזקות של תנועות פוליטיות שיעיות מתחרות לחזבאללה, כמו “המפלגה השיעית המאוחדת”. עם זאת, הוא מסייג את הדברים ומדגיש שיש להתייחס לנתוני סקרים בזהירות, ותמיד לבדוק מי מימן וערך אותם. בהתייחסו לעדה הדרוזית, הוא מציין כי המנהיג וליד ג’ונבלאט גינה בפומבי את החלטת חזבאללה להיכנס לעימות עם ישראל. לדבריו, צעד זה מהווה שבר ב”ברית המיעוטים” שהתקיימה קודם לכן, ובמסגרתה תמכו נציגים דרוזים בקואליציה המזוהה עם חזבאללה.
המלחמה בדרום לבנון והקהילה היהודית
אלבז מאשר את התפיסה שישראל פגעה באופן משמעותי בכפרים שיעיים בדרום לבנון, אך נמנעה מפגיעה בכפרים נוצריים סמוכים. הוא מתאר כיצד ניתן לראות מהצד הישראלי של הגבול את חורבותיו של הכפר השיעי כפר כילא, בעוד הכפר הנוצרי דיר מימאס נותר על תלו. הוא מוסיף כי במקרים רבים, תושבים נוצרים התעקשו להישאר בבתיהם. במקביל, הוא מספר על סמך שיחות עם לוחמים כי ההתנגדות של חזבאללה בקרבות מסוימים הייתה דלילה, וכי במקרים כמו בכפר עייתא א־שעב, רוב מחבלי הארגון ברחו והשאירו מאחור כוח קטן בלבד.
בנושא הקהילה היהודית, אלבז מעריך כי בלבנון חיים כיום פחות ממאתיים יהודים, שנאלצים להסתיר את זהותם. הוא מספר כיצד שיתף בערוץ תמונה של הדלקת נרות חנוכה בלבנון, תוך צנזור מלא של פרטי המצולם כדי להגן עליו. השיחה מסתיימת בהשוואה קצרה בין לבנון לקטר. בעוד ששתיהן מדינות קטנות בסביבה מורכבת, קטר נהנית מעושר וכוח בזירה העולמית בזכות הנפט והשפעתה התקשורתית, ואילו לבנון היא מדינה כושלת וחסרת משאבים דומים.
