היחסים האסטרטגיים ישראל-ארה״ב

2026-02-17
המזרח-התיכון ארה״ב סין.md ישראל פודקאסט השבוע-במזרח-התיכון

כמו במשל השור והבולבול, ישראל הקטנה וארצות הברית הענקית חורשות יחד את השדה. אבל האם אנחנו רק יושבים על הגב, או באמת דוחפים קדימה? האם עזה מסתירה מאיתנו הזדמנות היסטורית? ומה ארה״ב באמת צריכה מאיתנו מול סין? ניצן דוד פוקס מסביר למה וושינגטון רוצה להפוך בעלי ברית מיבואני ביטחון ליצואני ביטחון, ולמה ישראל היא החריגה שמסוגלת להחזיק זירות בלי חייל אמריקני אחד. הוא מציע לשדרג את היחסים דרך מעבר מסיוע של 3.8 מיליארד דולר למודל של מחקר ופיתוח משותף, מכירות וידע שיחזקו גם את אירופה, וגם את מעמדה של ישראל מול ממשלים עתידיים. בדרך הוא נוגע באנטישמיות בקצוות הפוליטיים בארה״ב, במשבר הזהות באקדמיה, בפק סיליקה, ובשאלה למה “איזון” מול סין הופך מסוכן כשהתחרות מתחדדת.חפשו ״המשחק הגדול״ בכל יישומוני ההסכתים.

על מה דיברנו: המזרח התיכון, ארה״ב, סין, סיוע ביטחוני, מחקר ופיתוח

הצטרפו לטלגרם של ההסכת t.me/hashavua זאת הדרך היחידה להשאיר שאלות למרואיינים.

לחץ כאן לסיכום מורחב של הפרק

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

לשדרג את הברית: ישראל וארצות הברית בעידן של תחרות מעצמתית

בפרק זה מתארח ניצן דוד פוקס, מגיש הפודקאסט “המשחק הגדול”, לדיון על היבטים אסטרטגיים ביחסי ישראל וארצות הברית. פוקס טוען כי על ישראל לשנות את נקודת המבט שלה על הברית, ולהתמקד בשאלה כיצד היא יכולה לתרום לארצות הברית, ולא רק בשאלה מה היא יכולה לקבל ממנה. לדבריו, שינוי כזה יאפשר לישראל לשדרג את מעמדה, לחזק את הברית ולהתמודד טוב יותר עם אתגריה האזוריים.

מבט צר מול הזדמנות היסטורית

לדברי ניצן דוד פוקס, ישראלים נוטים להתמקד יתר על המידה בעצמם ובזירות המיידיות כמו עזה, לבנון וסוריה. הוא מספר כי לאחר פרסום מסמך האסטרטגיה לביטחון לאומי של ארצות הברית, השאלה הראשונה שקיבל מבכיר ביטחוני לשעבר הייתה מהן המשמעויות של המסמך לעזה. לטענת פוקס, התמקדות זו מפספסת הזדמנות היסטורית. במקום לשאול מה ארצות הברית יכולה לעשות עבור ישראל בזירה המקומית, עלינו לשאול כיצד ישראל יכולה לעזור לארצות הברית באתגרים הגלובליים שלה. אם ישראל תצליח להפוך לשותפה חיונית יותר, מעמדה ישתדרג, והיא תוכל לפתור את בעיותיה המקומיות בקלות רבה יותר.

האתגר הסיני ובעיית בעלות הברית

פוקס מסביר כי האתגר האסטרטגי המרכזי של ארצות הברית כיום הוא התחרות מול סין. בניגוד ליריבות קודמות כמו ברית המועצות או גרמניה הנאצית, שהיו נחותות כלכלית באופן משמעותי, סין היא יריבה בסדר גודל דומה, עם כלכלה מתקדמת ויכולות טכנולוגיות שמתחרות באמריקה כמעט בכל תחום. ארצות הברית רוצה לרכז את כל משאביה המוגבלים בהתמודדות עם סין.

היתרון הגדול ביותר של ארצות הברית על סין הוא רשת בעלות הברית הענפה שלה. עם זאת, פוקס טוען שרוב בעלות הברית הללו, בעיקר באירופה ובמפרץ, הפכו לעול צבאי על ארצות הברית. לאחר המלחמה הקרה, מדינות אירופה קיצצו דרמטית בתקציבי הביטחון שלהן. לדוגמה, לגרמניה יש כיום רק כ־200 טנקים פעילים, לעומת כ־1,300 לישראל. צבאות המפרציות, למרות רכש הנשק המתקדם, מתפקדים יותר כפרויקטים של רווחה חברתית וביצועיהם ירודים, כפי שהודגם במלחמה בתימן. מדינות אלו מצפות שברגע האמת, האמריקנים יבואו להגן עליהן.

ישראל כנכס אסטרטגי

ישראל, לדברי פוקס, היא חריגה בנוף הזה. היא בעלת ברית נאמנה עם יכולת צבאית מוכחת, שמסוגלת לטפל באיומים אזוריים בכוחות עצמה, ללא צורך בחיילים אמריקנים. העובדה שישראל מנהלת מלחמה בכמה זירות ללא מעורבות קרקעית אמריקנית היא הוכחה לחריגותה. אסטרטגים אמריקנים רואים בישראל מודל למה שהם רוצים שבעלות ברית אחרות יהיו: יצואניות נטו של ביטחון, ולא רק יבואניות. ישראל יכולה לסייע בייצוב המזרח התיכון, ובכך לאפשר לארצות הברית להתמקד בזירות אחרות.

בנוסף, ישראל יכולה לתרום לחיזוק בעלות ברית אמריקניות אחרות. מכירת מערכת “חץ 3” לגרמניה, למשל, בונה יכולת הגנה אווירית אירופית עצמאית. פוקס מציע שישראל לא רק תמכור נשק, אלא גם תעביר ידע וניסיון מבצעי למדינות אחרות באירופה ובמזרח הרחוק.

מתווה חדש לסיוע הביטחוני

התרומה החשובה ביותר שישראל יכולה להציע, לפי פוקס, היא בתחום הטכנולוגי. הוא מציע לשנות את מודל הסיוע הביטחוני האמריקני. במקום לקבל 3.8 מיליארד דולר בשנה לרכישת נשק אמריקני, ישראל צריכה לעבור למודל של שיתוף פעולה במחקר ופיתוח. הכסף יופנה לפרויקטים משותפים בתחומים כמו בינה מלאכותית, כלים בלתי מאוישים והגנה אווירית.

לדבריו, שינוי כזה יהפוך את הברית מברית של תלות ישראלית לתלות הדדית. הפנטגון יהיה תלוי בטכנולוגיה ישראלית, מה שיקשה על ממשלים עתידיים להפעיל לחץ על ישראל. המהלך גם יתקן עיוותים ברכש של צה”ל, שנוטה להעדיף ציוד אמריקני “חינמי” גם אם הוא פחות טוב. בנוסף, הוא יחזק את התמיכה בישראל בקונגרס, מכיוון שכספים ישראליים יממנו מפעלים ומקומות עבודה בארצות הברית. פוקס מציין כי לפי דיווחים, רעיון זה כבר נידון בין הממשלות.

במחנה המערבי: ישראל לא יכולה לשבת על הגדר

בוריס שואל אם ישראל יכולה לגשר בין ארצות הברית לסין. פוקס דוחה את הרעיון מכל וכל. הוא טוען שניסיון “לאזן” בין המעצמות הוא אסטרטגיה כושלת, שבסופה המדינה שיושבת על הגדר חוטפת משני הצדדים. ישראל, הוא מדגיש, היא חלק בלתי נפרד מהמחנה המערבי מבחינה כלכלית, תרבותית וערכית. האלטרנטיבה, הסדר העולמי הסיני או “הדרום הגלובלי”, רואה בישראל פרויקט קולוניאליסטי ועוין אותה אידיאולוגית. המפלגה הקומוניסטית הסינית תומכת היסטורית בפלסטינים.

לכן, על ישראל להכיר במקומה, לתרום לחיזוק הסדר הליברלי המערבי שממנו היא נהנית, ולסייע לארצות הברית בתחרות מול סין. אין צורך לנקוט עמדה עוינת גלויה, אך אפשר לתרום בדרכים חכמות, כמו שיתוף פעולה עם טייוואן בתחום הסייבר או ייעוץ צבאי. ככלכלה צומחת וכשחקנית משמעותית, על ישראל לקחת אחריות ולפעול מתוך הבנה של מקומה במערכת הבין־לאומית.