איך נראה שיתוף פעולה בין מתנחלים לפלסטינים בלב יהודה ושומרון? מדוע המתנחלים הדתיים יכולים להיות המפתח לשלום? והאם ייתכן שפתרון הסכסוך טמון לא בפוליטיקה אלא בזהות?
הרב חנן שלזינגר, ממייסדי יוזמת שורשים, מספר על הדרך האישית שעבר מהתעלמות מוחלטת מהפלסטינים — להתעוררות מטלטלת ומחויבות עמוקה לשותפות. בפרק מרגש במיוחד הוא מדבר על אלפי פעילי שלום פלסטינים, על תקווה זהירה, ועל חזון קונפדרציה של “שתי מדינות מולדת אחת”.
על מה דיברנו: המזרח התיכון, פיוס זהויות, מתנחלים, פלסטינים, שלום
האתר של רב חנן http://www.ravhanan.org/
הצטרפו לטלגרם של ההסכת t.me/hashavua זאת הדרך היחידה להשאיר שאלות למרואיינים.
לחץ כאן לסיכום מורחב של הפרק
הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.
הרב חנן שלזינגר על מפגש בין מתנחלים לפלסטינים
בפרק זה מתארח הרב חנן שלזינגר, ממייסדי “יוזמת שורשים”, לשיחה על פעילות היוזמה המפגישה בין יהודים לפלסטינים ביהודה ושומרון. הרב שלזינגר, מתנחל ותושב אלון שבות, מספר על התהליך האישי שהוביל אותו לפעילות שלום, מציג את תפיסתו לגבי שורשי הסכסוך, ומתאר את הפעילות היומיומית של הארגון ואת חזונו לעתיד.
יוזמת שורשים והרב מנחם פרומן
הרב שלזינגר פותח בהצגת “יוזמת שורשים”, אותה הוא מגדיר כיוזמה יהודית־פלסטינית מקומית להבנה, אי־אלימות וטרנספורמציה. הוא מדגיש כי היוזמה אינה “עוקפת ממשלה” אלא משלימה את מה שהממשלה צריכה לעשות, כלומר, עבודה מהשטח כלפי מעלה. לדבריו, ההתנחלויות אינן רק מכשול לשלום, אלא יכולות להיות גם מפתח, תלוי כיצד המתנחלים פועלים.
היוזמה הוקמה ב־2014, בין היתר כדי להמשיך את דרכו של הרב מנחם פרומן ז”ל, שהיה רב היישוב תקוע ופעיל שלום מוכר. הרב פרומן, מסביר שלזינגר, היה דמות ציונית שנויה במחלוקת שנפגשה עם מנהיגים פלסטינים כמו יאסר ערפאת והשייח’ אחמד יאסין, מתוך תפיסה דתית־יהודית עמוקה. רוב מייסדי “שורשים”, ישראלים ופלסטינים כאחד, היו תלמידיו. בין המייסדים נמנים שאול יודלמן, המשורר אליעז כהן, ומהצד הפלסטיני בני משפחת אבו עוואד מהכפר בית אומר.
המסע האישי מהתעלמות למפגש
הרב שלזינגר מספר על התהליך האישי שעבר. במשך כ־40 שנות מגוריו באלון שבות, כמעט לא היה לו קשר עם פלסטינים. הוא מתאר אותם כ”רקע” בסרט חייו, דמויות שקופות שניתן להתעלם מהן. נקודת המפנה התרחשה כשנפל לו האסימון שהוא משקר לעצמו כשהוא טוען שהוא אוסף כל טרמפיסט, בעוד בפועל הוא אוסף יהודים בלבד. ההבנה שהוא אפילו לא היה מודע לכך שהוא מתעלם מהפלסטינים גרמה לו לחוש כגזען, והוא החליט לצאת למסע כדי להכיר אותם ולהפוך אותם לבני אדם בעיניו.
לאחר כמה ניסיונות כושלים ליצור קשר, הוא הוזמן למפגש של ישראלים ופלסטינים ליד ביתו. הוא מתאר את הפחד שאחז בו ובאשתו כשיצא מהבית, ואת ההלם שחווה כשגילה במקום המפגש קבוצה של 15 ישראלים ו־15 פלסטינים משוחחים ביניהם, מחזה שלא היה רגיל אליו. בדיעבד, התברר שזה היה מפגש הייסוד של “שורשים”.
שורש הסכסוך: מאבק זהויות
לדברי הרב שלזינגר, המפגש עם פלסטינים שינה את חייו. הוא הבין שבארץ ישראל קיים סיפור נוסף לצד הסיפור היהודי, ומי שחי רק את הסיפור האחד, חי בשקר. הוא מצטט את שותפו הפלסטילי, עלי אבו עוואד, שאומר שהדרך לשלום היא להחזיק “שתי אמיתות בלב אחד”.
שורש הסכסוך, לטענתו, הוא מאבק זהויות. העם הפלסטיני אינו מכיר בלגיטימיות של הזהות היהודית וזיקתה לארץ, והעם היהודי אינו מכיר בלגיטימיות של הזהות הפלסטינית וזיקתה לארץ. הוא טוען כי העם הפלסטיני הוא אכן עם, גם אם הוא עם חדש שהתגבש בין היתר כתגובה לציונות, וההתכחשות לכך מצד ישראלים היא לב הבעיה. באופן דומה, פלסטינים רבים מתכחשים להיותם של היהודים עם. הפתרון, אם כן, חייב להתמקד בהכרה הדדית בזהויות ובנרטיבים של שני הצדדים.
חזון לעתיד: קונפדרציה של שתי מדינות
הרב שלזינגר מציג את חזונו הפוליטי, המבוסס על תוכניתה של תנועת “ארץ לכולם”, שבה הוא חבר. התוכנית, הנקראת “שתי מדינות, מולדת אחת”, מציעה פתרון של קונפדרציה. על־פי המודל, יוקמו שתי מדינות ריבוניות, ישראל ופלסטין, אך הן יהיו קשורות במסגרת־על קונפדרטיבית, בדומה לאיחוד האירופי. הגבולות יהיו פתוחים לתנועה חופשית, ותתאפשר תושבות חופשית.
במצב כזה, יהודי יוכל לגור במעלה אדומים, להיות אזרח ישראלי (ולהצביע בבחירות הלאומיות בישראל), אך להיות תושב המדינה הפלסטינית (ולהצביע בבחירות המקומיות שלה). באופן דומה, פלסטיני יוכל לגור בתל אביב, להיות אזרח פלסטיני, אך תושב ישראל. פתרון כזה, לדבריו, מכיר בזיקה של שני העמים לכל הארץ, ומאפשר את הישארות המתנחלים בבתיהם.
פעילות “שורשים” והתמודדות עם הקיצונים
פעילות “שורשים” כוללת מעגלי הקשבה, סדנאות צילום ומוזיקה, לימודי שפה והרצאות. המטרה היא כפולה: ראשית, להכיר את האדם שמולך ולא לראות בו מפלצת. שנית, וחשוב יותר, להכיר את הזהות הקולקטיבית שהוא נושא, גם אם היא סותרת את זהותך. בנוסף, הארגון עוסק באקטיביזם נגד אלימות משני הצדדים, כולל פעילות חינוכית בבתי ספר פלסטיניים ופעילות בקרב הציבור הישראלי נגד “טרור יהודי”.
הרב שלזינגר מודה בכאב שהאלימות היהודית מגיעה לעיתים מתוך אידאולוגיה דתית. הוא אינו טוען שהיהדות שלו “אמיתית” יותר מזו של הקיצונים. לשיטתו, במקורות היהדות קיימות אפשרויות רבות, כולל יהדות אלימה ויהדות סובלנית. הוא אינו יכול לטעון שהפירוש שלו אותנטי יותר, אלא רק שהוא נכון יותר למציאות הנוכחית. הבחירה, לדבריו, היא באיזה כיוון לאחוז.
סיכוי קטן, אחריות גדולה
לשאלת האופטימיות, עונה הרב שלזינגר כי הוא מאמין שיש סיכוי קטן להגיע לפיוס ושלום. אך דווקא משום שקיים סיכוי, ולו קטן, מוטלת עליו ועל כל אחד האחריות לפעול כדי להפוך אותו למציאות. אם כולם יפעלו, הסיכוי הקטן יהפוך למציאות.