איראן שוב על סף הרתיחה

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

מיתולוגיה, מחאה ועתיד אפשרי: ד”ר תמר עילם גינדין על איראן

בפרק זה מתארחת המומחית לאיראן ד”ר תמר עילם גינדין. השיחה, שנקבעה חודשים מראש, נסובה באופן טבעי על גל המחאות והאלימות ששטף את איראן. לדברי ד”ר עילם גינדין, המיתולוגיה וההיסטוריה העתיקה של איראן שזורות באופן מפתיע באירועים האקטואליים ומספקות מפתח להבנתם. בשיחה נבחנים אופי הדיכוי האלים של המשטר, החשש במערב מנפילתו, האלטרנטיבה השלטונית המסתמנת, סוגיית המיעוטים האתניים, והקשר בין מגילת אסתר למדיניות האמריקאית הנוכחית.

המיתולוגיה כמפתח להבנת ההווה

בתשובה לשאלת מאזין מה הייתה עושה במקום הנשיא טראמפ כדי להפיל את המשטר, מסבירה ד”ר עילם גינדין שהיא אינה אסטרטגית, אך יכולה להציע כיווני מחשבה מתוך המיתולוגיה האיראנית. לפי סיפורים אלו, מפלצת צריך להרוג מבפנים. כך למשל, המלך ההיסטורי ארדשיר הרג תולעת ענקית ומיתולוגית על־ידי כך שהתחזה למאמיניה ושפך לתוכה עופרת רותחת. גם הנסיך המיתולוגי זהאק, ששני נחשים צמחו מכתפיו, הובס רק מבפנים. לכן, היא סבורה שכל פעולה להפלת המשטר צריכה לבוא מבפנים החוצה, ולא מבחוץ פנימה.

לדבריה, המצב הנוכחי שונה מבעבר משתי סיבות. ראשית, העם האיראני עצמו הוא שמבקש התערבות ועזרה חיצונית. שנית, הרפובליקה האסלאמית עצמה משתמשת בכוחות זרים, שכירי חרב, כדי לדכא את אזרחיה.

דיכוי המחאה ושפיכות הדמים

ד”ר עילם גינדין מתארת כיצד בשבוע וחצי הראשונים של ההפגנות, כוחות המשטרה המקומיים לפיזור הפגנות לא הצליחו להתמודד עם המפגינים. בעקבות זאת, המשטר ייבא כוחות ממערך הפרוקסי שלו: אנשי חשד א־שעבי מעיראק, אפגנים ופקיסטנים ממיליציות פאטימיון וזיינביון, ואף שכירי חרב מסודאן. עדויות של רופאים בבתי חולים, שאולצו לטפל רק בפצועי כוחות הביטחון, מאשרות שטיפלו בעיראקים ובסודנים. כוחות אלו, שאינם מיומנים בפיזור הפגנות אלא בלוחמת שדה, השתמשו בנשק של שדה קרב נגד המפגינים.

התוצאה, לדבריה, הייתה “אוקיינוס של דם”. בעוד המשטר מדווח על כ־3,000 הרוגים, רובם אנשי כוחות הביטחון, הערכות אחרות מדברות על עשרות אלפי הרוגים, רבים מהם בלילה אחד. היא טוענת שאם הנרטיב של המשטר היה נכון, הוא לא היה סוגר את האינטרנט. כעת, עם פתיחתו החלקית, מתחילים לצאת סרטונים ותמונות זוועה המתעדים את ממדי הטבח.

החשש מנפילת המשטר

בוריס מעלה את הטענה שהמעצמות אולי מעדיפות משטר איראני חלש אך יציב על פני הכאוס שעלול להיווצר עם נפילתו, כפי שקרה בעיראק ובאפגניסטן. ד”ר עילם גינדין מסכימה שהאיראנים עצמם חוששים מכך, לאחר שראו מה קרה באביב הערבי וזוכרים את ניסיונם מ־1979, אז החליפו את דיקטטורת השאה במשטר רצחני הרבה יותר.

היא מוצאת לכך מקבילה במיתוס על המלך ג’משיד, שהיה שליט טוב עד שהכוח השחית אותו. העם מאס בו וקרא למפלצת, הנסיך זהאק, לשלוט תחתיו, רק כדי לגלות שהמצב החדש גרוע בהרבה. בסופו של דבר, העם התקומם והמליך צאצא של ג’משיד. באופן דומה, כיום, לאחר שהתפכחו מהמהפכה האסלאמית, המפגינים קוראים לחזרתו של יורש העצר, רזא פהלווי, וצועקים ברחובות “יחי המלך”.

האלטרנטיבה: תוכנית השיקום של פהלווי

לדברי ד”ר עילם גינדין, רזא פהלווי מצהיר שאינו רוצה להיות דיקטטור כאביו, אלא להוביל את איראן באופן מסודר מדיקטטורה לדמוקרטיה, תוך הימנעות מהכאוס שליווה מהפכות אחרות. יש לו צוות יועצים שכבר עובד על תוכנית שיקום לאיראן, שהיא כיום מדינה כושלת בכל תחומי התשתיות והכלכלה, עוד לפני חילופי שלטון. היא מעריכה שמהלך כזה יחייב תמיכה וייעוץ מהמערב.

האם העם האיראני בשל לדמוקרטיה?

היא מציגה מחקר מ־2011 של סטודנטים מהמרכז הבין־תחומי, אשר השווה בין מדד הערכים של פרופ’ שלום שוורץ למדד הדמוקרטיה של Freedom House. המחקר מצא מתאם גבוה בין מידת השמרנות של עם לבין מידת הדיקטטורה של משטרו. איראן, לצד סין, הייתה חריגה בולטת: ערכי העם האיראני ליברליים הרבה יותר מאופיו הדיקטטורי של המשטר, מה שמרמז על פוטנציאל לדמוקרטיה.

מיעוטים אתניים ושלמותה של איראן

הזהות האתנית חשובה מאוד באיראן, והמשטר משתמש בטענה שהמחאות מונעות מרצונות בדלניים של מיעוטים כדי לעשות להן דה־לגיטימציה. ד”ר עילם גינדין טוענת שזו בעיקר תעמולה, ומצביעה על חשבונות טוויטר ממשלתיים המתחזים לבדלנים. במחאות האחרונות, היא מדגישה, המיעוטים האתניים, כמו הבלוצ’ים והאזרים, קוראים לאחדות תחת המלך ולא לפירוק המדינה. הם דורשים שוויון זכויות במסגרת איראן מאוחדת או פדרלית.

מגילת אסתר והאסטרטגיה של טראמפ

ד”ר עילם גינדין, שכותבת רומן היסטורי בשם “היועץ” המתרחש בתקופת מגילת אסתר, רואה קשר בין סיפור המגילה למצב הנוכחי. היא מספרת כיצד המלכה ושתי הועמדה בפני בחירה בלתי אפשרית על־ידי המלך אחשוורוש: אם הייתה נענית לדרישתו לבוא למשתה השיכורים, הייתה מבזה את עצמה ומודחת. מכיוון שסירבה, היא הודחה בכל מקרה. באופן דומה, היא סבורה שממשל טראמפ מציב את המשטר האיראני בפני מצב דומה: אם יפסיק לממן את הפרוקסי ולהרוג מפגינים, הוא יקרוס. אם ימשיך, הוא יותקף. בשני המקרים, דינו נחרץ.