פייק ניוז, AI, ותקשורת ערבית

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

בינה מלאכותית, פייק ניוז והנרטיב במזרח התיכון

הפרק מארח את מור שפירא, מרצה באוניברסיטת בר-אילן וחוקרת תקשורת ערבית במכון ממרי. השיחה עוסקת בשימוש הגובר בבינה מלאכותית (AI) ובהפצת פייק ניוז בעולם הערבי, ובוחנת כיצד טכנולוגיות אלה משפיעות על הפוליטיקה, הדת והחברה במזרח התיכון, במיוחד בהקשר של המלחמה הנוכחית.

הבינה המלאכותית היא הנפט החדש

לדברי מור שפירא, המזרח התיכון אינו עוד אזור נחשל טכנולוגית. מדינות המפרץ, ובראשן ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, מבינות שהתחרות העולמית עוברת משליטה על מקורות אנרגיה כמו נפט וגז לשליטה במידע. הן רואות בבינה המלאכותית את “הנפט המודרני” ומבינות שעתידן תלוי ביכולתן להוביל בתחום זה. מדינות אלה משקיעות סכומי עתק, מעל 100 מיליארד דולר בשנתיים האחרונות, בהקמת תשתיות, אוניברסיטאות ייעודיות לבינה מלאכותית (באיחוד האמירויות יש אפילו שר לענייני בינה מלאכותית), ובמשיכת כישרונות מכל העולם.

לפי שפירא, מדינות המפרץ מודעות לכך שחסר להן כוח אדם איכותי ו”אקוסיסטם” טכנולוגי כמו זה שקיים בישראל. הן רואות בישראל, “אומת הסטארט-אפ”, שותפה טבעית ורוצות לרתום את “המוח היהודי” כדי לקדם את מטרותיהן. עם זאת, היא מזהירה שישראל עצמה מתחילה לפגר מאחורי המפרציות בחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח ובהשקעות בתחום.

הנרטיב חזק מהעובדות

שפירא טוענת שכדי להבין את המזרח התיכון, יש להפנים שהנרטיב, הסיפור והתמונה הם כלי הנשק החזקים ביותר, לעיתים יותר מכדורים. לדבריה, בעולם הערבי העובדות והאמת האובייקטיבית פחות רלוונטיות. מה שקובע הוא מי מפיץ את המידע ראשון, והאם המידע משרת את הנרטיב הקיים. לכן, ניסיונות ישראליים להפריך פייק ניוז באמצעות בדיקת עובדות (fact-checking) נידונים לכישלון. הצרכן הערבי אינו מחפש את האמת העובדתית, אלא את מה שמתיישב עם תפיסת עולמו, למשל נרטיב הקורבנות הפלסטיני. גם אם יוצגו לו הוכחות חותכות לכך שסרטון מסוים הוא זיוף, הוא יבחר להאמין בו כל עוד הוא משרת את הנרטיב שלו. שפירא מדמה זאת לניסיון לשכנע אדם מאמין שאין אלוהים באמצעות הוכחות.

בינה מלאכותית בשירות המשטרים

המשטרים האוטוריטריים במזרח התיכון, מסבירה שפירא, חוששים מאובדן שליטה ומיציבות. הפחד מ”פִתְנָה” (מלחמת אזרחים או כאוס) הוא פחד קיומי, ולכן הם עושים כל שביכולתם כדי למנוע זרימה חופשית של מידע שעלול לערער את שלטונם. הם נוקטים צעדים כמו חסימת אינטרנט בעתות משבר, כפי שעשתה איראן, כדי למנוע הפצת מידע הסותר את התקשורת הממסדית. שימוש בפייק ניוז ובבינה מלאכותית הופך לכלי לגיטימי עבורם כדי לשמר את הלגיטימיות השלטונית, לאחד את העם סביב ההנהגה ולהסיט את תשומת הלב מבעיות פנים.

ההלכה האסלאמית והבינה המלאכותית

הופעת הבינה המלאכותית מעוררת דיון הלכתי בעולם המוסלמי. אנשי דת במוסדות כמו אוניברסיטת אל-אזהר במצרים דנים בשאלה האם AI הוא “בִּדְעָה” (חידוש אסור) או כלי שניתן להשתמש בו. יש פוסקי הלכה שמאשרים שימוש בצ’אטבוטים כדי לקבל תשובות הלכתיות, בדומה לאישור שניתן בעבר לקפה לאחר שהובן שהוא מסייע למאמינים להישאר ערים לתפילות הלילה. מנגד, ישנם חששות, למשל מפני מתן תשובות הלכתיות “קרות” וחסרות אחריות על ידי רובוט שאינו מבין את ההקשר האנושי. באסלאם הסוני השמרני יש התנגדות חריפה ליצירת תמונות באמצעות AI, במיוחד של דמויות קדושות כמו הנביא מוחמד, מכיוון שהדבר נחשב להאנשה אסורה.

כל האמצעים כשרים

לפי שפירא, ארגונים כמו חזבאללה ומשטרים כמו זה שבאיראן רואים בבינה מלאכותית ובפייק ניוז כלים כשרים במאבקם. כל עוד האמצעי משרת את הנרטיב ומקדש את המטרה, השימוש בו מותר. היא מביאה כדוגמה פסיקה של חזבאללה המתירה סחר בסמים כל עוד הוא פוגע ב”אויב” ולא במוסלמים. באופן דומה, הפצת סרטון מזויף על “פשעי הציונים” נחשבת לגיטימית כי היא משרתת את נרטיב ההתנגדות. גופי תקשורת כמו אל-מיאדין ואל-מנאר (השופרות של חזבאללה) עושים שימוש נרחב ובלתי מוגבל בפייק ניוז, בעוד ערוצים סעודיים כמו אל-ערביה ואל-חדת’ מקפידים יותר, בהתאם לנרטיב שהם מקדמים.

קולות של שינוי

לצד התעמולה, שפירא מציינת שמתרבים הקולות בעולם הערבי, בעיקר בקרב אנשי רוח מלבנון ועיראק, הקוראים לריאליזם. הם טוענים שישראל היא עובדה מוגמרת וההתעקשות על נרטיב “הישות הציונית שתחלוף מן העולם” רק מזיקה לעולם הערבי ומונעת ממנו להתקדם. מדינות כמו איחוד האמירויות מובילות שינוי תפיסתי, למשל באמצעות הכנסת לימודי השואה לתוכנית הלימודים והקמת מוזיאון בנושא. לדברי שפירא, קולות אלה מבינים שעדיף ללמוד לחיות לצד ישראל וליהנות מפירות השלום והנורמליזציה, במקום להמשיך לחיות על החרב.