כורדים - העם הנבגד

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

הקורדים בסוריה, בין אוטונומיה לקריסה

בפרק זה של “השבוע במזרח התיכון” מארח בוריס גורליק את פרופ׳ עפרה בנג׳ו, חוקרת בכירה במרכז משה דיין ומומחית לענייני כורדים. השיחה עוסקת בעם הכורדי, זהותו, פיצולו בין ארבע מדינות, ומתמקדת במצבה הייחודי והרגיש של הישות הכורדית האוטונומית בצפון סוריה, שהתמודדה לאחרונה עם משבר קיומי.

מי הם הכורדים?

לדברי פרופ׳ בנג׳ו, הכורדים הם הקבוצה האתנית הגדולה בעולם שאין לה מדינה. מספרם מוערך בכ־40 מיליון איש, אם כי אין נתונים מדויקים מכיוון שהמדינות שבהן הם חיים נמנעות ממפקדי אוכלוסין המכירים בהם כקבוצה אתנית נפרדת. רובם הגדול, כ־20 מיליון, חי בטורקיה, שם הריבוי הטבעי שלהם גבוה מזה של הטורקים, עובדה המעוררת חשש בממשל הטורקי. קהילות גדולות נוספות חיות באיראן (כשמונה מיליון), בעיראק (כשישה מיליון) ובסוריה (כשני מיליון). רוב הכורדים הם מוסלמים סונים, אך יש בהם גם שיעים (בעיקר באיראן), יזידים ואחרים.

זהות, שפה ומאבק

הזהות הכורדית אינה מבוססת על דת אלא על שיוך אתני ולשוני. השפה הכורדית שייכת למשפחת השפות ההודו־אירופיות, אך היא עצמה מפוצלת. עקב החלוקה הפוליטית, התפתחו לה שלושה כתבים שונים: אותיות לטיניות בטורקיה ובסוריה, אותיות ערביות בעיראק ובאיראן, ואותיות קיריליות בשטחי ברית המועצות לשעבר. פיצול זה מקשה על יצירת קשרים ותודעה לאומית אחידה. פרופ׳ בנג׳ו מסבירה כי לאורך ההיסטוריה, המדינות השונות ניסו לבצע “חיסול שפה” (לינגוויסייד) ודיכאו את השימוש בכורדית, מתוך הבנה שהשפה היא מרכיב הליבה של הזהות הלאומית הכורדית.

האוטונומיה הכורדית בסוריה

הכורדים בסוריה, הקבוצה הקטנה ביותר, עלו לתודעה העולמית רק לאחר פרוץ מלחמת האזרחים ב־2011. בניגוד לכורדים במדינות אחרות השוכנים באזורים הרריים קשים לכיבוש, הכורדים בסוריה חיים באזור מישורי. חולשתו של משטר אסד והחלל הפוליטי שנוצר אפשרו להם להקים ישות אוטונומית ייחודית בצפון־מזרח המדינה. לדברי בנג׳ו, היה זה ניסוי יוצא דופן במזרח התיכון: ישות דמוקרטית שבה נשים נטלו חלק שווה בצבא ובפוליטיקה, מערכת החינוך הייתה רב־לשונית, והתקיימה ברית אסטרטגית עם השבטים הערביים המקומיים במסגרת “הכוחות הסוריים הדמוקרטיים” (SDF).

בגידת בעלי הברית וההתמוטטות

שיתוף הפעולה עם השבטים הערביים, שנתמך על־ידי ארצות הברית, הפך לרועץ. במאורעות האחרונים, אותם שבטים ערביים הפנו עורף לכורדים ותקפו אותם. פרופ׳ בנג׳ו מתארת את קריסת האוטונומיה כתוצאה מפעולת “שילוש לא קדוש” של נשיא טורקיה ארדואן, נשיא ארצות הברית טראמפ, והמשטר הסורי בראשות בשאר אל־אסד. היא מדגישה את הבגידה האמריקאית בכורדים, שנלחמו בחזית נגד דאעש ואיבדו כ־11,000 לוחמים ולוחמות, ובכך חסכו חיי חיילים אמריקאים.

חלום ומציאות: כורדיסטן מאוחדת

החלום ההיסטורי על הקמת מדינה כורדית מאוחדת עדיין קיים, אך המציאות הפוליטית מקשה על מימושו. אין הנהגה כורדית אחת, וקיימת יריבות בין מנהיגים כמו מסעוד ברזאני בכורדיסטן העיראקית ועבדוללה אג׳לאן הכלוא בטורקיה. טורקיה, מסבירה בנג׳ו, מתנגדת באופן אידאולוגי לכל ישות כורדית, ורואה בה איום קיומי על שלמותה הטריטוריאלית ועל תפיסת ה”טורקיפיקציה” שעליה הושתתה המדינה.

עתיד הקורדים ותפקיד המערב

פרופ׳ בנג׳ו מביעה פסימיות זהירה לגבי עתיד הכורדים בסוריה. המצב תלוי בהתפתחויות במשטר אסד, שהופך אסלאמיסטי יותר ויותר. עם זאת, היא מציינת כי המשבר עורר התגייסות של כורדים ברחבי העולם. היא מותחת ביקורת על הצביעות המערבית, שסייעה להקמת מדינת דרום סודן הנוצרית אך מתעלמת משאיפות העצמאות של הכורדים המוסלמים, למרות משאל העם ב־2017 בכורדיסטן העיראקית. לדבריה, גם ישראל יכולה הייתה לסייע, לפחות מורלית ודיפלומטית. היא מציינת כי ראש הממשלה נתניהו הזכיר בנאום את הצורך להגן על הדרוזים והנוצרים בסוריה, אך השמיט את הכורדים, שחשים נבגדים. בסופו של דבר, התחזקות גורמים אסלאמיים בסוריה על חשבון הכורדים מהווה איום גם על ישראל.