המלחמה הכלכלית של איראן

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

המלחמה הכלכלית נגד איראן ובעלות בריתה

בפרק זה מתארח ד”ר ירון פרידמן לשיחה על המלחמה הכלכלית המתנהלת במקביל לעימות הצבאי עם איראן. השיחה מתמקדת בהשלכות של חסימת מצרי הורמוז על כלכלת איראן, מדינות המפרץ, עיראק וגורמים נוספים באזור, ובוחנת מי המפסידים והמרוויחים העיקריים מהמצב.

חסימת מצרי הורמוז והפתרונות החלקיים

לדברי ירון פרידמן, חסימת מצרי הורמוז היא מהלך שמשתק 20 אחוזים משוק הנפט העולמי וכן את כל יצוא הגז מקטר. למרות זאת, מחירי הנפט לא חוצים את רף 100 הדולרים לחבית. פרידמן מסביר זאת בכך ששתי מדינות, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, נערכו מראש לאפשרות כזאת. ערב הסעודית הניחה צינור נפט באורך 1,200 קילומטרים, מקו איפקיק־ינבוע, שמוביל נפט מהמפרץ הפרסי לים האדום. משם הנפט מועבר צפונה למצרים בצינור נוסף, וממנו לים התיכון. איחוד האמירויות בנתה צינור קצר יותר מאבו דאבי לפוג’יירה, שעוקף את מצרי הורמוז דרך היבשה. פרידמן מציין שהצינור הסעודי יכול להעביר כ־80 אחוזים מהנפט הסעודי, והאמירתי כ־60 אחוזים מהנפט האמירתי. פתרונות אלה, אף שהם חלקיים, מקלים על המצב.

המפסידות הגדולות מהמצור

פרידמן מפרט מי המדינות שנפגעות ביותר מהמצב. המפסידה הראשונה היא איראן עצמה. כל יצוא הנפט שלה תלוי בים ויוצא דרך מצרי הורמוז, בעיקר דרך האי ח’ארג. פגיעה באי הזה, כפי שקרה במלחמת איראן־עיראק, או השתלטות אמריקאית עליו, עלולה לשתק לחלוטין את כלכלת איראן. המפסידה השנייה בגודלה היא עיראק. כלכלתה נשענת ב־90 אחוזים על נפט, ו־99 אחוזים מהיצוא שלה עוברים דרך הורמוז. לעיראק אין תוכניות לגיוון הכלכלה כמו למדינות המפרץ, והיא משותקת כמעט לחלוטין. צינור צפוני לטורקיה והעברה יבשתית דרך ירדן פותרים אחוזים בודדים בלבד מהבעיה. בנוסף, המיליציות הפרו־איראניות בעיראק, הנהנות ממימון ממשלתי, סובלות גם הן ממצוקת מזומנים. מדינות נוספות שנפגעות קשות הן כווית וקטר, שאין להן פתרונות יצוא חלופיים. פרידמן מציין שהפגיעה בקטר פוגעת בעקיפין גם בחמאס, שנהנה ממימון קטרי, במיוחד כשהמימון האיראני לג’יהאד האסלאמי נעצר.

הפגיעה הכלכלית בחיזבאללה

חיזבאללה סופג מכה כלכלית קשה מכמה כיוונים. לדברי פרידמן, איראן, שנמצאת תחת מתקפה, אינה יכולה להזרים לו כספים. הגבול הסורי נסגר, ונצואלה כבר אינה מקור מימון, ונמלי התעופה אינם אפיק בטוח להעברת מזוודות דולרים. בנוסף, מסעות אכיפה נגד סחר בסמים בסוריה ובלבנון פוגעים במקור הכנסה נוסף של הארגון. לכל אלה מתווסף לחץ פנימי מהעדה השיעית, שדורשת שיקום של הכפרים שנהרסו במלחמה, וכן לחץ ממשפחות ה”שהידים”. לאחרונה, מסביר פרידמן, הופצצו גם מבנים של בנק “אל־קרד אל־חסן”, המשמש להלבנת כספים ומימון של חיזבאללה. הוא מצטט את נעים קאסם, סגנו של נסראללה, שהתלונן בנאום על הפצצת הבנק “שעוזר לעניים ולמסכנים”.

השפעות נוספות על האזור והעולם

פרידמן מציין שסין, שקנתה 90 אחוזים מהנפט האיראני במחירי רצפה, נפגעת מאוד מהמצב, אם כי יש לה חלופות כמו רוסיה. גם מדינות אחרות באסיה שקנו נפט איראני תוך עקיפת הסנקציות נמצאות במצוקה. טורקיה חוששת מגל פליטים מאיראן וספגה תקיפות סמוך למסוף הנפט בג’ייהאן, שאליו מגיע גם נפט מאזרבייג’ן המיועד לישראל. לעומת זאת, אירופה וארצות הברית נפגעות פחות. לארצות הברית יש עתודות נפט גדולות, ולאירופה יש חלופות כמו נפט וגז מאלג’יריה ונורווגיה. לפי פרידמן, הדרך היחידה של איראן לסיים את המלחמה היא ליצור לחץ כלכלי ואסטרטגי על מדינות המפרץ, גם במחיר שריפת כל הקשרים איתן.

עמדת מדינות המפרץ והסיכוי להכרעה

בתקשורת הערבית, מסביר פרידמן, יש מסרים כפולים. מדינות המפרץ אינן יכולות להביע תמיכה גלויה בישראל, אך הן מעוניינות בהמשך המלחמה כדי להחליש את איראן. גם קטר, שהייתה בעלת ברית קרובה של איראן, הותקפה, מה שהוכיח שאיש אינו חסין. פרידמן סבור שהמלחמה הכלכלית לבדה אינה יכולה להכריע מערכה או להפיל משטרים. עם זאת, היא יכולה לכרסם בהם מבפנים ולהחליש אותם. אם המלחמה תסתיים כשהקופה האיראנית ריקה, הדבר יזרז את התרופפות שלטון האייתוללות ואת היחלשות חיזבאללה. הוא מזכיר את נפילת ברית המועצות כדוגמה למעצמה שהתמוטטה בין היתר בגלל לחץ כלכלי. לבסוף, הוא מעריך שהכרעה צבאית תחייב מהלך קרקעי שיגיע לטהראן, מרכז השלטון האיראני.