קטגוריה: אורחים/ד״ר תמר עילם גינדין

מדוע בתרבויות המזרח הקדום האמינו שהעולם נתון בסכנה בכל ראש שנה, ושהאל או המלך צריכים למות כדי להצילו? כיצד המיתוסים העתיקים האלה, על מאבק בין אור לחושך ועל הקרבת קורבנות, משתקפים בחגים המודרניים ובעיקר במאבק הזהויות הפנימי של איראן? והאם התרבות הפרסית הקדומה, זו של כורש הגדול, עשויה להתעורר מחדש...

איך הפך קרב אבוד מלפני 1,400 שנה לסיפור המכונן של השיעה? מה הקשר בין מות הקדושים של האימאם חוסיין לטקטיקת המשא ומתן של איראן כיום? וכיצד אתוס המוות בכבוד מעצב את תפיסת העולם של משמרות המהפכה?

האם ההיסטוריה באמת חוזרת על עצמה? מה הקשר בין מיתולוגיה פרסית עתיקה למה שקורה עכשיו ברחובות איראן? והאם משטר נופל רק מבחוץ או דווקא מבפנים?

למה משטר מוכה, מושפל ודיקטטורי מצליח לשרוד? האם חיבוק סמלי העבר הפרסי הוא תעלול תעמולה או סימן לסדקים אמיתיים? וכמובן, השאלה התמידית: מתי המשטר האיראני ייפול? ד”ר תמר עילם גינדין מציירת תמונה מרתקת של איראן פוסט-מלחמה: זהירות ממחאות, ניסיונות נואשים להחיות גאווה לאומית, ונשים שמסרבות לחזור לחוקי החג’אב. ומה יקרה...

לדברי ד״ר תמר עילם גינדין, הרפובליקה האיסלאמית של איראן היא הדבר הגרוע ביותר שקרה לאיסלאם. לפי סקרי דעת קהל, כמחצית מהאיראנים מגדירים את עצמם “חסרי דת”. מה קורה לתהליך החילון באיראן? מהם הגורמים שמובילים איראנים לעזוב את האיסלאם? מה הסיכוי שנראה איראן חילונית, ומי המועמדים להנהיג את איראן לאחר נפילת...