מי מדבר כשדובר צה״ל מדבר?

בתמונה, משמאל: שיעור המשפטים המסויגים של דוברי צה״ל, בטקסט הכתוב ובתשובות לעיתונאים. מימין: התנודות בגובה הקול של שני הדרשנים, נקודה לכל דרשה.

מי מדבר כשדובר צה״ל מדבר? האיש שעומד מול המצלמה, או מי שכתב לו את ההודעה?

אפשר להתווכח על זה שעות. אפשר גם למדוד.

הטענה שלי פשוטה: כשמודדים דיבור במקום להתרשם ממנו, מצליחים להפריד בין מה שכתבו לדובר ובין מה שהוא מביא איתו. בדקתי את זה על שלוש קבוצות של דוברים: דוברי צה״ל, דרשנים סעודים ופוליטיקאים.

השיטה זהה בכל המקרים. מורידים את ההקלטות ומתמללים אותן. מודל שפה קורא כל משפט ומסמן את הרגש השולט בו, את מידת הוודאות ואת ההסתייגויות. במקביל מודדים את הקול עצמו: קצב הדיבור, גובה הקול וכמה הוא זז. (הדפים עצמם באנגלית, עם כל הגרפים ועם פירוט השיטה. סליחה מראש.)

דובר צה״ל התחלף, הטקסט נשאר

הגרי מול דפרין: 298 הצהרות בעברית, מ־7/10/2023 עד יוני 2026, כמעט 38 שעות של הקלטות.

במרץ 2025 אפי דפרין החליף את דניאל הגרי. מבנה ההצהרה לא זז. הפתיחות והסיומים של דפרין דומים לאלה של הגרי באותה מידה שבה הגרי דומה לעצמו. הקול דווקא קפץ: קצב הדיבור עלה ב־21%, והתנודות בגובה הקול ירדו ב־61%. מי שכותב את ההצהרות נשאר, והאיש שקורא אותן התחלף.

הטקסט נשאר, הקול התחלף.

ב־223 מההצהרות יש גם שאלות של עיתונאים, וזה החלק היחיד שאף כותב לא שולט בו. שם שיעור המשפטים המסויגים גדל כמעט פי חמישה, מ־0.5% ל־2.2%. ״אנחנו בודקים״ חי כמעט רק מחוץ לטקסט הכתוב. גם הדיבור מואץ, מ־1.94 מילים בשנייה ל־2.33.

שני דרשנים, אסכולה אחת, שני קולות

אל־עריפי מול אל־מגאמסי: 24 דרשות ושיעורים, כ־100 אלף מילים בערבית.

מוחמד אל־עריפי וסאלח אל־מגאמסי הם דרשנים סעודים, בני אותו דור ואותה אסכולה. אל־עריפי מזהיר: אזהרה תופסת 33% מהמשקל הרגשי בדרשות שלו, לעומת 15% אצל אל־מגאמסי. אל־מגאמסי מלמד: הוראה רגועה תופסת אצלו 37%, לעומת 22% אצל אל־עריפי. שומעים את זה גם בקול. גובה הקול של אל־עריפי נע בטווח של 60 הרץ, ושל אל־מגאמסי בטווח של 41.

אחד מזהיר, השני מלמד.

אבל מידת הוודאות בשפה שלהם כמעט זהה: 86.5 מול 87.5. ההבדל ביניהם הוא באופן ההגשה, לא במה שהם בטוחים בו.

ועוד דבר. כל דרשה, של שניהם, מסתיימת בעלייה חדה בטון הרגשי. זאת הדועא שבסוף, והיא שייכת לז׳אנר ולא לדרשן.

פוליטיקאים: כאן אני הכי פחות בטוח

נתניהו מול לפיד וביידן מול טראמפ: 19 נאומים בכל זוג.

זה מעט. עם כעשרה נאומים לדובר, רוב ההבדלים נבלעים ברעש.

שניים בכל זאת בולטים. הקול של ביידן זז יותר משל טראמפ (25 הרץ מול 17), ונתניהו מדבר לאט יותר מלפיד (1.7 מילים בשנייה מול 2). רווחי הסמך חופפים מעט בשני המקרים, אז אני לא בונה על זה תיאוריה. במידת הוודאות ביידן וטראמפ כמעט זהים: 88.7 מול 88.3.

נתניהו מדבר לאט יותר.

הקול של ביידן זז יותר.

ויש השוואה אחת בין הקבוצות. שני הדרשנים מזיזים את הקול הרבה יותר מכל פוליטיקאי שמדדתי: 41 עד 60 הרץ, מול 17 עד 25.

למה לטרוח

כי התרשמות היא לא מדידה. בסיבוב הראשון, על 44 הצהרות, דפרין נראה בטוח יותר מהגרי בשפה שלו. על 298 הצהרות ההבדל נעלם: 97.7 מול 97.6. הפער המקורי היה אוקטובר 2023 של הגרי, חודש של ערפל קרב. מי שעוצר אחרי 44 הצהרות מפרסם ממצא שגוי.

ויש מגבלות. את כל הטקסטים דירג מודל שפה אחד, בלי בדיקה אנושית. את הקול ניתח מודל שאומן על דיבור באנגלית, ולכן אני משווה רק בין דוברים ולא מייחס משמעות למספר עצמו. ותקופה אינה דובר: הגרי ודפרין דיברו על אירועים שונים.

את מי כדאי להשוות בסיבוב הבא?