עו״ד יגאל רם בדק את חוזה העבודה הראשון שקיבלתי בחיי. היה מדובר בחברה ישראלית, אז באופן טבעי, החוזה היה באנגלית :-) המידע שקיבלתי באותה הפגישה עם יגאל בשנת 2007 הרחוקה ליווה אותי בכל פעם שבה חתמתי על חוזה עבודה חדש.
אני לא אומר שכל חוזה צריך לקחת לעורך דין, אבל נראה לי שפעם אחת כדאי לעשות זאת, לפחות כדי להבין איך חוזים עובדים, על מה כדאי להתעקש, על מה לא, ומתי חייבים לדבר עם עורך דין
הקליקו על התמונה למעבר לפוסט המקורי
https://www.linkedin.com/feed/update/urn:li:activity:6727152836074868736/
הקלטתי קורס מבוא בסיסי להדמיית נתונים עבור מערכת השידורים הלאומית. הקורס מיועד לתלמידי תיכון ולא מתבסס על ידע מוקדם כלשהו. הוא יהיה מועיל במיוחד עבור אנשים שלא מתעסקים בניתוח הנתונים בחיי היום־יום המקצועיים שלהם. לצערי, המערכת של משרד החינוך לא תומכת ברשימות playlist. הטבלה הבאה מסדרת את כל הסרטונים בסדר הנכון
| כותרת | מספר | יחידה |
|---|---|---|
| מבוא | 1-1 | מבוא |
| שלוש טעויות נפוצות. טעות ראשונה | 1-2 | |
| שלוש טעויות נפוצות. טעות שניה חלק א | 1-3 | |
|
|
1-4 | |
| טעות שלוש טעויות נפוצות. שלישית | 1-5 | |
| אבני בניין של תרשים. סוגי נתונים | 2-1 | אבני הבניין |
| אבני בניין של תרשים. צירים | 2-3 | |
| אבני בניין של תרשים. אלמנטים גרפיים | 2-4 | |
| גרפים בסיסיים. מבוא | 3-1 | גרפים בסיסיים |
| גרפים בסיסיים. גרף נקודה וקו | 3-2 | |
| גרפים בסיסיים. גרף עמודות | 3-3 | |
| גרפים בסיסיים. תרשים עוגה | 3-4 |
לפעמים תרשים עוגה מתאים יותר מתרשים עמודות
דעה מאוד פופולרית בין ״מומחים״ להדמיית נותנים שתרשים עוגה הוא תרשים נחות ולא רציני ושאם באמת חשוב לבנות תרשים מובן ומדוייק, יש להשתמש באלטרנטיבות, למשל - תרשים עמודות. אבל זה לא תמיד נכון. נזכרתי בזה היום, כאשר ראיתי את הפוסט של שחר איתן ארדי בו הוא מראה את התוצאות של סקר חדש לפיו ניתן להרכיב קואליציה ציונית-חילונית עם רוב של 63 ח״כים. את התוצאות הציג שחר בעזרת גרף עמודות.
אז דבר ראשון, אותו הגרף היה הרבה יותר טוב בלי הצבעים (כתבתי על זה בעברית [לינק] ובאנגלית [כאן] ).
אבל הבעיה הגדולה ביותר שלי עם הגרף הזה היא שהוא לא מראה את הדבר החשוב ביותר - את העובדה שיש קבוצת מפלגות שביחד חוצות את הרף החשוב ביותר של 60 ח״כים.
ואת זה בדיוק אפשר להשיג בעזרת תרשים עוגה, אם בונים אותו נכון. בעבר עשיתי סדנא בה הדגמתי את הייתרונות של תרשימי עוגות והשתמשתי, תאמינו או לא, בכנסת ישראל לצורך ההדגמה. הנה הגרף ההוא
הנתונים כאן נכונים לכנסת ה־20, אבל העיקרון נכון לכל כנסת אחרת: הפלחים מייצגים מפלגות ומחולקים לשתי קבוצות: הקואליציה והאופוזיציה. בתוך כל קבוצה הפלחים ממויינים לפי גודל, כדי לעזור בהשוואה בין פלחים דומים בגודלם וצבועים באותו צבע בסיסי כדי שיהיה ברור לאיזו קבוצה משתייכת המפלגה. רף הקסם - אותו הרף הנחשק של 60 ח״כים מסומן בקו מקוקו להמחשה והדגשה. נכון שזה יותר טוב עכשיו?
מי שרוצה לקבל את קוד הפייתון ליצירת הגרף הזה מוזמן לכאן.
ואם כבר מדברים על סדנאות, אז מחר ב־21 באוקטובר, בשעה 20:00 אני מקיים וובינר המוקדש להדמיית נתונים. הפרטים כאן.
בתקשורת מקצועית בכלל ובהדמיית נתונים בפרט הדבר החשוב ביותר הוא שהדבר החשוב ביותר יהיה הדבר החשוב ביותר. ישנן דרכים רבות להבטית את העקרון הזה. שיפורים וליטושים של תרשימים, בחירה קפדנית של צבעים, סוגי קו וגודל הנקודה יכולים להבטיח את קיום עקרון זה, אך דורשים ניסיון ומיומנות ולוקחים המון זמן.
בהרצאה זו אציג דרך נוספת לשיפור כמעט כל תרשים תוך פחות מדקה. איך? באמצעות כותרות. תוכלו לראות איך ועד כמה כותרת התרשים יכולה לשפר יעילות של כל גרף ולשמש כלי עבודה עוצמתי במהלך יצירת ההדמיה.
מתי: יום רביעי, ה־21 באוקטובר בשעה 20:00
איפה: בזום, כמובן
בעלי חשבון פייסבוק יכולים להרשם כאן.
אפשר להגיע ישירות דרך הקישור לזום.
(הקישור לזום יהיה פעיל רבע שעה לפנית תחילת הוובינר)
https://jce-ac-il.zoom.us/j/92147623684
בואו, יהיה כיף. גם אם אתם לא בתחום הדאטה. בעיקר אם אתם לא
על אירגון העבודה שלי אפשר לקרוא כאן.
אני מתנצל על השפה הבוטה, אני פשוט נסער (טוב, לא באמת, סתם עושה את עצמי).
יש אתר שנקרה information is beautiful שמוקדש ל־ (איך לא) הדמיית נתונים. הרבה אנשים הולכים לשם כדי לקבל השראה לגרפים טובים ולכן זה מרתיח את דמי (טוב, לא באמת, סתם עושה את עצמי) כשאני רואה גרפים כל כך גרועים. על מה אנחנו מדברים?
הנה גרף שראיתי בקבוצת הפייסבוק https://www.facebook.com/groups/DataVisualizationIsrael
(אני לא נותן לינק לגרף המקורי בכוונה, כדי לא לעודד את גוגל לשלוח לשם מבקרים)
הגרפים אמורים להציג תמונה יפה של כמה החיים שלנו היום טובים יותר מהחיים פעם. מטרה נעלה. אז מה עשו הגאונים? אספו קצת סטטיסטיקות של ״לא מזמן״ ו־״פעם״, בחרו צבעים מגניבים וציירו ציורים מאירי עיניים. כמה נחמד! בואו נתלה את זה על מקרר כדי שכולם יראו!
מה רע בגרפים האלה? מה לא טוב בהם? שום דבר לא טוב!
קודם כל, מה משותף בין כל המדדים האלה? שום דבר. ניחוש שלי, שהחברים באתר בחרו מדדים באקראי ומתוכם בחרו כאלה שיראו תמונה טובה יותר. יותר חשוב מזה, שימו לב שהשנים לשוואה משתנים בין גרף לגרף. למה? אני מנחש שמי שיצר את יצירת המופת הזאת התעצל לחפש שנים בהתאמה או, שוב, בחר בפינצטה שנים שיציגו משהו דרמטי.
ועכשיו בואו נחזור להדמיית נתונים. תראו את הגרף הזה
איזה גרף יפה! אילו קווים חלקים ונעימים. אלא מה?
הפעם היחידש שאנחנו משתמשים בקווים האלה היא כאשר אנחנו רוצים להציג חוסר וודאות. במקרים האלה, המדד אותו אנחנו מציגים נמצא על ציר ה־x וציר ה־y מראה את רמת הבטחון שלנו בערך הספציפי. במקרים האלה, המרחק בין ה־״פעמונים״, כמו גם העובי שלהם, וגם השטח שמשוטף לשתי העקומות - כולם בעלי משמעות. הנה דוגמה לשימוש נכון בעקומות מסוג זה. כאן הציר האופקי מראה את הסיכוי של אתר אינטרנט מסויים למכור מוצר, שלוש העקומות השונות מייצגים שלוש גרסאות של אותו האתר, וכך ניתן לקבל החלטה מושכלת איזו גרסה עדיפה ומה הסיכוי שההחלטה תתברר כנכונה
(מקור התמונה - כאן)
ובחזרה לגועל הנפש שלנו (באמת, אני לא מגזים). בגרף ה־״חמוד״ הזה, אין למיקום הפעמון, העובי שלו ומידת החפיפה שום משמעות! כל מה מעניין זה הגובה של הצורה. אז למה לא קיבלנו גרף עמודות? באמת שאין לי מושג. הנה, הפכתי את הגרף המקורי לעמודות. עכשיו, כל נהיה בסדר.
כשאני מלמד הדמיית נתונים, אנשים אומרים לי שהערות מסוג זה מעצבנות ושמדובר בטהרנות לשמה. אז ככה, הדמיית נתוים זאת שפה. וכמו בכל שפה, גם בשפה הזאת יש כללי דיקדוק. ואם יש כללים חייבים להקפיד עליהם. לעתים רחוקות, חירות הסופרים מאפשרת הפרת כללים, אבל זה בתנאי שמי שמפר את הכלל מודע אליו, מכיר אותו, עושה זאת במכוון ולכולם ברור שזה נעשה במכוןן. גם בשפה העברית יש כללים. גם בעברית, אם אגיד לכם ״שלוש גרפים עם שני טעויות״ אתם תבינו למה אני מתכוון, אבל מיד תשפטו אותי על העברית העילגת שלי. כמו בשפה המדוברת, גם בשפה הגרפית צריך להקפיד על הכללים. זה חשוב.
אמ;לק: ספר נחמד. 4.5/5. מומלץ
תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי מאת אלינה ברונסקי הוא ספר נחמד מאוד.
כל מי שגדל עם אמא או סבתא סובייטית יתחבר מאוד. כל מי שחווה את שלהי תקופת ברית המועצות יתחבר גם כן.
הדבר היחיד שהציק לי בספר, זאת כמות גדולה מדי של אידישיזמים (ז״א השפעות של השפה היידית) בפי גיבורת הספר הטטארית. לא קראתי את המקור הגרמני של הספר, אבל אני מנחש שהמתרגמת נועה קול חושבת בטעות ש־״רוזלה״ זאת צורה רוסית של השם רוזה למרות ששום דובר רוסי שאינו יהודי בחיים לא היה קורה לאשתו רוזלה׳ אלא רוזצ׳קה. נועה, אם את קוראית את זה, לידיעתך.
אני מקליט שיעורים בהדמיית נתונים עבור בתי הספר התיכוניים, כחלק ממערך השידורים הלאומי של משרד החינוך. בשיעורים, אני מבקש מהלומדים להכנס לעמוד הפייסבוק ״לפני ואחרי בהדמיית נתונים״ ולשתף שם דוגמאות של גרפים אותם הם שיפרו בעקבות הדברים הנלמדים בשיעור. השיעורים עולים לאוויר עוד כמה שבועות ולא הייתי רוצה שהתלמידים יראו דף ריק. לכן אשמח אם תוכלו למצוא דוגמה אחת או שתים משלכם ולהעלות אותם לעמוד. אני לא מחפש דברים מורכבים אלא להיפך, שינויים פשוטים כמו הורדת קווי רשת, הזזת המקרא וטיפול טוב בצבע יכולים להיות יותר מועילים ממשהו מאוד fancy.
וגם: מי שרוצה מוזמן לעקוב אחרי העמוד ולעזור לתת משוב (בונה וברוח טובה) לכל מי שמעלה לשם את הדוגמאות.
מקליט שיעור למערכת השידורים הלאומית עבור תוכנית למידה מרחוק לבתי הספר התיכוניים. תרומתי הצנועה למאמץ המלחמתי
כל מי שמתחיל ללמוד הדמיית נתונים יודע שברוב המקרים שימוש בצבע מיותר. אני כבר כתבתי בבלוג שלי באנגלית בנושא [לינק] ואני, כמובן, לא היחיד.
אבל לפעמים, צבע שנראה מיותר בהתחלה יכול להיות מועיל, אם רואים תמונה גדולה יותר.
תסתכלו על הגרף הזה, למשל. כשהוא עומד בפני עצמו, הצבעים של המודות מיותרות לחלוטין - כל צבע מייצג קבוצה נפרדת, אך גם כל שורה. זוהי כפילות מזיקה.
הגרסה של אותו הגרף בשחור-לבן עובדת הרבה יותר טוב, כי היא מקטינה את כמות ה״רעש״ החזותי שנשפח על הצופה
אבל, וכאן יש אבל גדול. הגרף הזה מופיע בדשבור (לא מוצלח במיוחד) של משרד הבריאות שמפלח את סיבות המוות בישראל בשנת 2016 [לינק]. והדשבורד הזה מראה פילוח של סיבות המוות לפי מגדרים. את הפילוח הזה מראים לנו בצורה הבאה
עכשיו, כששני הגרפים עומדים אחד ליד השני, פתאום לצבע יש משמעות! הצבע מקל מאוד על איתור קבוצה מגרף מסויים בתוך גרף אחר, מה שמכניס עניין, דינמיקה ועוזר לעשות השוואות. וכאשר הצבעים האלה שמורים בין כל הגרפים באותו המסמך, הצופה מקבל כלי יעיל לנווט בתוך הנתונים.
זה מה הייתם רוצים לחשוב, נכון? אז זהו, רוב הבעים בגרפים העליונים מתאימים לרוב הצבעים בגרפים התחתונים. אבל חלק מהצבעים - לא. ואז, במקום כלי יעיל לניווט קיבלנו כלי יעיל לבילבול. עבודה יפה!
עמודות שגיאה (error bars) הם אמצעי מאוד בעייתי בהעברת חוסר וודאות. במיוחד, במיוחד, במיוחד בשילוב עם גרף עמודות. ובמיוחד עם השגיאה כל כך גדולה שהיא לא נכנסת לתוך גרף. הגרף הזה בעייתי בהמון רמות, אבל אפשר היה להוריד רמת בעיתיות אחת אם במקום העמודה היו משתמשים בנקודה פשוטה.
כולנו אוהבים לצקצק בלשון כשאנחנו רואים הדמיה נתונים שמשתמשת במניפת הצבעים ״קשת״. ה־״קשת״, כך אנחנו אומרים, לא אחידה ומעוותת את המציאות. מסתבר שאם שמים את הפוריטניזם בצד, ומכניסים מספר שיפורים לתוך הנוסחאות, למניפת ה־״קשת״ (או בשמה המחודש - Turbo) יש זכות קיום בעולמנו.את עבודת השיפור והשיכנוע עשו במעבדות של גוגל. קראתי את הפוסט המקורי והשתכנעתי. את המחשבות על הפוסט סיכמתי בפוסט משלי (באנגלית).
בעיניי, המדד הטוב ביותר לחומרת המגיפה זה מקרי המוות העודפים. מה זה ולמה זה טוב (או לא טוב)? כידוע, בני אדם היו מתים גם לפני הקורונה. פה ושם אני שומע גיכוחים מהעובדה שכל אדם שנפטר עם הקורונה נספר כאילו נפטר מ־הקורונה. גם אם מדובר באדם בן 98 שסבל מסרטן גרורתי, נדרס במעבר חציה וטבע בים. אבל, למעשה, אין מה לעשות. אם בכל פעם בה הייתי צריך להסביר לאנשים, בתור איש נתונים ואלגוריתמים, ש־״לספור דברים זה קשה״ הייתי מקבל שקל, הייתי יכול לקנות מנה יפה של שווארמה עם צ׳יפס בצד ושתיה.
אה, איפה היינו. לספור מקרי מוות ממחלה מסויימת זה קשה. לספור מקרי מוות באופן כללי זה יותר קל. ולכן, אם מנהלים את הספירה נכון, ומשתמשים במודלים מתמטיים סבירים, אפשר להעריך כמה אנשים ״אמורים״ ללכת לעולמם בכל שבוע נתון. ואז, אם משווים את צפוי למצוי, אפשר לקבל תמונה מעניינת. הנה הגרף של האתר Financial Times שעשה בדיוק את זה. (בתור מרצה לגרפים אין לי מספיק תשבוחות לגרף הזה). אתם רואים את האזורים האדומים בין הקו האדום לשחור? אלה הם מקרי המוות העודפים - התוצאה ה״אמיתית״ של המגיפה. שישים וחמישה אלף איש בבריטניה, חמישים וארבע אלף בברזיל, וכך הלאה. באמת נורא. אבל פה ושם יש מדינות בלי מקרי מוות עודפים בכלל. בגרף הזה רק שלוש מדינות כאלה: איסלנד, נורווגיה, וישראל. מה שלא יכול שלא לשמח.
עכשיו, למה זה קורה? האם בגלל ההנהגה הנבונה של ממשלתנו הדגולה? או בגלל ההענות המופתית של הציבור? או בזכות התפילות של בחורי ישיבות בבני ברק, ירושלים ואשדוד? אני לא יודע. מה שאני כן יודע זה. מצבנו לא רע.
ולפני שאתם ממהרים להחליט שהסגר והמגבלות היו לחינם. לפנינו מקרה קלסי של פרדוקס ההענות. בלי ניסוי מבוקר ולא מוסרי בעליל, אי אפשר לדעת אם העדר מקרי המוות העודפים הוא בזכות המגבלות למרות.
אז יאללה, תפסיקו להיות חמוצים. יש סיבה לאופטימיות
במה עדיף להתמחות כמהנדס תוכנה – פיתוח ווב וענן, סייבר או IoT – במידה ושלושתם מעניינים אותך באותה המידה?
שאלה מעניינית. אני מניח ששואל השאלה מנסה לנחש איזה מהתחומים האלה יהיה יותר מצליח לאורך זמן. הטענה שלי שאי אפשר לדעת. ולכן, במקום להשקיע מאמץ כדי לזהות מגמות בשוק הנדסת התוכנה, תשקיע את הזמן בדברים חשובים יותר ותנסה להנות כמה שיותר.
אם כל התחומים האלה מעניינים באותה מידע, לך למקום עם תנאים יותר טובים. אם אתה מחפש יציבות לך לחברה שנראית יותר יציבה, אם אתה מחפש אקשן לך לחברה קטנה ודינמית. מה בדיוק תעשה שם - פחות משנה, העיקר שנתהנה ותרויח כסף.
למה זה לא משנה? כי אין לך מושג מה השוק יירצה בעוד חמש שנים, וודאי לא עוד עשר שנים. קו אותי לדוגמה. בשנת 2007 סיימתי דוקטורט בכימיה חישובית. באותה שנה רק חברה אחת בארץ עסקה בכימיה חישובית. האם הייתי יכול לנחש שתוך עשר שנים אהיה בעל נסיון בcyber security, machine learning, social network analysis? ממש ממש לא. אפילו לא הכרתי את המונחים האלה. בעוד עשר שנים מהיום תחומים חדשים יקומו, תחומים ישנים יעלמו, תחומים ישנים אחרים שכבר נעלמו יוולדו מחדש בכובע אחר.
מה כן משנה? תשמור על המקצועיות, תלמד דברים חדשים, תשקיע בכישורי תקשורת (מצגות, דוחות, בלוגים) ותקווה לכך שהעולם לא יחזור לתקופת האבן.
פה ושם אני כותב על קריירה באנגלית Career advice – Boris Gorelik או בעברית יעוץ קריירה – בוריס גורליק תעבור, אולי תמצא שם עוד עצות רלוונטיות
תשובה שלי לשאלה שנשאלה בקוורה בעברית
“המדע״ לא יכול לתת תשובה לשאלה ״למה?״ זאת אומרת, לפעמים כן, אבל לכל תשובה כזאת תהיה שאלת המשך ״למה״. ומתישהו נגיע למבוי סתום. ואז נכנת הדת ומספרת לנו שזה חלק מהתוכנית האלוהית ושאלוהים הוא התשובה ל״למה״. שהוא-הוא הroot cause. את ההסבר האחרון אני לא מקבל ובסוף אני מעדיף לענות ״ככה!״.
לדוגמה: למה אנשים חולים? בגלל וירוס קורונה. למה הוא גורם למחלה? כי הוא מדביק תאים? למה הוא מדביק תאים? כי זה מה שהוא עושה (הסבר מולקולרי מפורט)? למה זה מה שהוא עושה? כי זה מה שמידע הגנטי שלו מכתיב (הסבר עוד יותר מפורט)? למה זה קורה? זאת ההתפתחות (הסבר אבולוציונלי מפורט)? למה ההתפתחות קרתה כמו שהיא קרתה…?
ואז כשמגיעים לסוף ולא יודעים מה לענות, באים אחינו הדתיים ואומרים: אה-הא! הקדוש ברוך הוא גרם לזה. ואז אני שואל ״למה״ והתשובה בסוף תגיע בצורת ״כי נסתרות דרכי האל״. ובעיניי זאת דרך ארוכה יותר להגיד ״ככה״. אז בעיניי ה״ככה״ הזה לא מצדיק את האימוץ של האמונה הדתית.
כל הכנסים בית היוצר של NDR מעולים. מקווה שגם הכנס הזה לא יאכזב. בתור אחד המרצים, מקווה לספק את הסחורה.
כותרת הפוסט לקוחה משאלה שנשאלה ב־Quora
שאלה מעניינית. אני מניח ששואל השאלה מנסה לנחש איזה מהתחומים האלה יהיה יותר מצליח לאורך זמן. הטענה שלי שאי אפשר לדעת. ולכן, במקום להשקיע מאמץ כדי לזהות מגמות בשוק הנדסת התוכנה, תשקיע את הזמן בדברים חשובים יותר ותנסה להנות כמה שיותר.
מה צופה לנו העתיד?
Pexels.com
אם כל התחומים האלה מעניינים באותה מידע, לך למקום עם תנאים יותר טובים. אם אתה מחפש יציבות לך לחברה שנראית יותר יציבה, אם אתה מחפש אקשן לך לחברה קטנה ודינמית. מה בדיוק תעשה שם - פחות משנה, העיקר שנתהנה ותרויח כסף.
למה זה לא משנה? כי אין לך מושג מה השוק יירצה בעוד חמש שנים, וודאי לא עוד עשר שנים. קו אותי לדוגמה. בשנת 2007 סיימתי דוקטורט בכימיה חישובית. באותה שנה רק חברה אחת בארץ עסקה בכימיה חישובית. האם הייתי יכול לנחש שתוך עשר שנים אהיה בעל נסיון בcyber security, machine learning, social network analysis? ממש ממש לא. אפילו לא הכרתי את המונחים האלה. בעוד עשר שנים מהיום תחומים חדשים יקומו, תחומים ישנים יעלמו, תחומים ישנים אחרים שכבר נעלמו יוולדו מחדש בכובע אחר.
מה כן משנה? תשמור על המקצועיות, תלמד דברים חדשים, תשקיע בכישורי תקשורת (מצגות, דוחות, בלוגים) ותקווה לכך שהעולם לא יחזור לתקופת האבן.
הנה מודעה מעניינת שראיתי
רוצים לדעת איך להפוך למומחה פייתוך תוך 42 שעות? אגיד לכם איך. אין דרך. אני לא מכיר שום תחום דעת או מיומנות בה ניתן להפוך ל־״מומחה״ או ״מקצועי״ תוך 42 שעות. גם לא 42 ימים. אולי 42 שבועות וגם אז - אם זה מה שאתם עושים רוב הזמן. אל תאמינו למודעות כאלה
לכבוד הוא לי להיות חלק קבוצת מומחים שמונתה מטעם הועדה לתמיכה בעברית בממשקי מחשב במכון התקנים הישראלי. הועדה מנוהלת על ידי גלעד אלמוסנינו והיא מטפלת בהבטים שונים של תמיכה בעברית בממשקי מחשב. החלק שלי בוועדה קשור למחקשר שעשיתי שבודק איך דוברי העברית והערבית שונים מיתר העולם בכל מה שקשור בהבנת גרפים.
לא מזמן קיבלתי שאלה במייל ממישהו שמתלבט האם ללמוד הנדסת ביוטכנולוגיה. במהלך חילופי המיילים, האדם הבין שהוא לא כל כך מבין מה זה בכלל הנדסת ביוטכנולוגיה ומה מהנדס ביוטכנולוגיה עושה. למה אני מספר את זה? לא כדי לצחוק עליו, אלא כי זה הזכיר לי איך פעם ניגשתי לראש חוג באוניברסיטה העברית ואמרתי לו שאני רוצה לעשות דוקטורט בביאואינפורמטיקה (זה היה התחום באותן השנים). אותו ראש החוג חייך ואמר ״כולם היום רוצים ללמוד ביואינפורמטיקה. אתה יכול להגיד לי מה זה?״ מי שלא הצלחתי, הוא הציע לי ללכת ולעשות שיעורי בית וכך עשיתי.
בחזרה ללימודי הנדסת ביוטכנולוגיה. אני מביא כאן את עקרי ההתכתבות עם אותו הבחור, אבל שימו לב שיש מצב שאני לא כל כך יודע מה מהנדס ביוטכנולוגיה עושה, אז קחו את העצות שלי בערבון מוגבל. מצד שני, אם אתם רוצים לשמוע את דעתי על הקריירה שלכם, מוזמנים לכתוב לי למייל. אני מבטיח לענות. boris@gorelik.net
הי בוריס, אני חושב על הנדסת ביוטכנולוגיה. מהפודקסט של ליאור פרנקל נתתי לעצמי להסיק שאתה מכיר ברמה מסויימת את התעשייה בתחום? אשמח מאוד לשמוע האם זו תעשייה פורחת פה בארץ. ובעיקר, האם אפשר לאחר התואר להשתלב בעבודות מעניינות, ומה השכר.
תמונה יפה לא קשורה לכלום
Photo by Josh Sorenson on Pexels.com
הי xxx.
כשהקלטתי את הפודקאסט ההוא, כף רגלי לא דרכה בחברת ביוטק במשך 6-7 שנים. כל החברות הביוטכנולוגיות בהן עבדתי או ששמעתי עליהן עד אז היו הפסדיות והתקיימו מכספי משקיעים. הבעיה עם ביוטק היא שהתעשיה הזאת מאוד יקרה והכל קורה בה לאט בגלל המורכבות והרגולציה. מצב זה גורר חוסר בטחון תעסוקתי. בשתי החברות בהן עבדתי היו תקופות בהן מחכים לסוף רבעון כדי לדעת עם יש עוד סבב גיוס. אם לא - כולם הולכים הביתה. באותה התקופה (סוף שנות ה־200, תחילת שנות ה־2010) חברות היו נסגרות חדשות לבקרים. פעם קרה שהתראיינתי בחברה, שבוע אחרי זה התקשרתי לשאול מה קורה רק כדי לשמוע שמי שראיין אותי פוטר בגלל קיצוצים. בחברה בה אחרת לקחו ביואינפורמטיקאית חדשה וחודש וחצי אחרי זה החליטו על צימצומים ופיטרו אותה. זאת הייתה התמונה הכללית.
מאז הפודקאסט התפתרטי והתחלתי לעבוד כפרילנסר. אולי בגלל קשרי העבר שלי, אולי בגלל סיבות אחרות, אבל בחצי השנה האחרונה הכרתי די הרבה חברות ביוטק או כאלה שיושבות על תפר בין ה־״טק״ ל־״ביוטק״. חלק מהן עדיין חי מכספי המשקיעים אבל חלק אחר די מרוויח. עכשיו, עם הקורונה, יש מצב שחלק מההשקעות יזרמו לתעשיה הזאת, אבל כמה זמן זה יחזיק מעמד - קשה לדעת.
אז מה אני בא להגיד?
האם התעשיה הזאת פורחת עכשיו - עושה רושם שכן. אם זה ימשיך לאורך זמן - אין לי מושג אבל לא הייתי מהמר את כל כספי על זה.
האם אפשר להשתלב אחרי הלימודים? עולם ההנדסה שונה מעולם המחקר. בעולם המחקר בארץ, בלי תואר שני, אין בכלל מה להתקרב לחברות ביוטק. וגם אז, יש העדפה חזקה מאוד לדוקטורט. אני לא מהנדס. הכרתי מהנדסים שעבדו ונהנו כמהנדסי מכשירים גם עם תואר ראשון, אבל קשה לי להשליך מזה על השוק הכללי.
מצד שני, מהנדס טוב הוא מהנדס טוב. אני מכיר לפחות מהנדס ביוטכנולוגיה אחד שעבד בחברת אפלייד מטריאלס ואני מאמין שיש כמוהו רבים מאוד. כך שאם העולם הזה מעניין אותך, אתה יכול להחליט שאתה לומד את זה. אני ממליץ שבזמן הלימודים תנסה לקבל ידע גם בתחומי ההנדסה הרחבים יותר כדי לפזר סיכונים.
לגבי השכר - אני לא מכיר את השוק של היום, יש חברות שעושות סקרי שכר ומפרסמות אותם (גוגל ״סכר שכר״).
מקווה שזה עוזר. אם יש לך עוד שאלות - אל תתבייש לשאול. אבל תזכור שדעתי זאת דעתי והחיים שלך הם החיים שלך. אל תקבל החלטות הרות גורל רק על סמך דעתי :-)
[בשלב הזה החלפנו כמה מיילים שמבהירים מה זה בעצם מהנסד ביוטכנולוגיה ואז הגיע המייל הבא[
פתאום זה נשמע לי עבודה לא מעניינת, התעסקות במכשור. ע”פ הניסיון שלך, המשרות והעבודה של מהנדס ביוטכנולוגיה נתפסים מעניינים, מאתגרים? נחשבים?
תלוי מאוד באנשים ובמה הם עושים. החלפת פילטרים במכונת הנשמה, בניית חללית, ופיתוח זרוע אוטונומית שמבצעת ניתוחים - כל זה ״התעסקות במכשור״. אני מכיר שני אנשים שעובדים כמהנדסי מכשור ביוטכנולוגי ונראה שהם מאוד נהנים. מכיר גם מהנדסת ביוטכנולוגיה שכל כך לא אהבה את זה שעברה הסבה, הפכה למרכזת פרוייקטים חינוכיים ומנחת קבוצות הורים.
וגם: אני למדתי רוקחות. כבר בשנה השניה של התואר הראשון הבנתי שהעבודה היומיומית של רוקח לא בשבילי (אני מאוד עדין כאן). אבל המשכתי והגעתי לאן שהגעתי. מה אני בא להגיד? במאה העשרים ואחת מה שאתה לומד לא מכתיב את מה שתעשה בהמשך. התואר באוניברסיטה הוא רק התחלה של מסע ארוך ולך תדע איך העולם ייראה בעוד 5, 10, 20 שנה.
אם אתם רוצים לשמוע את דעתי על הקריירה שלכם, מוזמנים לכתוב לי למייל. אני מבטיח לענות. boris@gorelik.net
למילה גרף יש לפחות שתי משמעויות. האחת: תרשים, ציור, איור. השניה: מבנה מתמטי שמתאר קשרים בין יישויות שונות. מי חבר של מי בפייסבוק? גרף. קשרי מסחר בין מדינות? גרף. מרכיבים משותפים במתכונים? גרף. מילה נרדפת לגרפים מהסוג הזה היא רשת.
מה שיפה בגרפים של גרפים (חחחח, יעני: תרשימים שמתארים רשתות) זה שהם יפים. מאוד יפים. כמעט מהפנטים. יש הרבה דרכים לייצג רשתות בצורת תרשים. אחת מהן נקראה תרשים מיתר - chord diagram. תרשימי מיתר ממש ממש יפים - צבעוניים וחלקים. אמה מה? הבעיה אתם שלפעמים הם ממש חסרי משמעות.
הנה דוגמה לתרשים מיתרים מעניין (לקוח מכאן). התרשים מתאר דפוסי הגירה בין האזורים השונים בעולם. מועיל, משכיל, מחכים.
והנה דוגמה נוספת של תרשים מיתרים (לקוח מכאן). ומה אנחנו רואים כאן? שהכל קשור להכל? אוקיי. זאת גם תובנה, אבל תסכימו איתי שזאת לא תובנה מחכימה במיוחד.
עכשיו, יש לנו בעיה. לפעמים יש לנו מסמך ארוך ומיגע. חשוב מאוד לשמור על הקורא שלא יברח לחלון אחר. מה עושים? מה שעושים משחר ההסטוריה של הספרים: מוסיפים איורים ש״מקלילים״ (עושים יותר קל) את המסמך. את האמת, זה ממש לא משנה אם נשים תמונה של גור חמוד או תרשים מיתרים - התוצאה תהיה זהה. מצד שני, קשה לשים תמונה של גור בפרסומת של בית השקעות או בדו״ח טכני, אז שמים תרשים יפה. כל עוד עורך התרשים מודע לחוסר התועלת של התרשים, או משתמש בו כתחילת הדיון, הכל טוב. מה שחשוב לזכור שתרשים כזה לא יכול להיות ה־תרשים של הדיון. לא יכול.
איך הכלבלב הזה קשור לדיון? הוא לא, אבל מה רציתם? עוד תרשים מיתרים?
(אני מודה ליגאל רם, צייר ויוצר, על האישור להשתמש בגור החמוד הזה. עוד עבודות של יגאל כאן)
שמתם לב לניגוד בין משמעות המילה ״קדום״ ו־״קדימה״ ו־״קידמה״. בין ״אחרון״ ו־״אחורי״. הסיבה לכך שאבותינו התיחסו לעתיד כאילו נמצא מאחורינו (נסתר מהעין) והעבר לפנינוט (מול העיניים). לא ברור לי מתי הסמנטיקה השתנתה.
סתם רציתי שתדעו
מי שהיה חברי לצוות ונשאר חבר טוב מתאר את מה שהוא רואה ליד הבית שלו באטלנטה.
דר׳ צ׳ארלס ארל נולד למשפחה שחורה בשנות השישים בדרום המופרד של ארצות הברית. מדובר באדם שליו ושקול שרוב הזמן מחייך חיוך רחב. גם כאשר הוא מספר דברים עצובים מאוד.
אני קורא את מה שהוא כותב, מדמיין את החיוך העצוב שלו ונעצב גם.
When they ask you why Atlanta was burning last night, tell them it was an uprising. If you want a quick answer, you can quote the economist Thomas Piketty Every human society must justify its inequalities: unless reasons for them are found, the whole political and social edifice stands in danger of collapse. Capital and […]
בתוך חוקר נתונים אני בוהה המון בגרפים בעלי סקלה לוגריתמים ומוצא אותם מאוד שימושיים מפעם לפעם. בתור מרצה אני משתדל להמנע מהם כמה שאפשר. למה? כי אפילו אנשים ״טכניים״ מתקשים להבין אותם. אפילו סטודנטים לתואר שני בהנדסת תוכנה מבקשים ממני שוב ושוב לסביר את הקטע.
אז מה עושים? חשוב להבין מה סה סקלה לוגריתמית ומתי היא שימושית. וחשוב להמנע מהשימוש בה כאשר מדברים עם אנשים.
Being a data scientist and a self-proclaimed data visualization expert, I like using log scale graphs when I find them appropriate. However, as a speaker and a communicator, I refrain from using them in presentations as much as possible. From my experience as a data visualization lecturer, I noticed that even “technical” struggle grasping the concept of log scale graphs.
Book review: The Year Without Pants. WordPress.com and the future of work. Read it if history of work is your thing, or if you work in a small company that grows rapidly