חזון פלסטיני אחר

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

סאמר סינג׳לאווי על בחירות, מנהיגות פלסטינית חדשה ועתיד הסכסוך

בפרק זה מתארח סאמר סינג׳לאווי, פעיל פוליטי פלסטיני המגדיר את עצמו כאיש אופוזיציה ופועל למען דמוקרטיה בחברה הפלסטינית ודיאלוג עם ישראלים. סינג׳לאווי הוא ממייסדי התנועה הפוליטית “הדרך החדשה” (אל־מסאר אל־ג’דיד). הוא סוקר את המערכת הפוליטית הפלסטינית לקראת הבחירות הקרובות, מנתח את מצבם של פת”ח וחמאס, ומציג את חזונו לפתרון הסכסוך, המבוסס על שינוי פנימי פלסטיני, בניית אמון ושכנוע הציבור הישראלי.

המערכת הפוליטית הפלסטינית והבחירות שבפתח

לדברי סאמר סינג׳לאווי, המערכת הפוליטית הפלסטינית כוללת בחירות לנשיאות ובחירות למועצה המחוקקת (הפרלמנט). הבחירות האחרונות לנשיאות התקיימו ב־2005, ובהן נבחר מחמוד עבאס, נציג פת”ח, לקדנציה של ארבע שנים, אך מאז לא התקיימו בחירות נוספות. בבחירות לפרלמנט ב־2006 זכה חמאס ברוב, וב־2007 השתלט בכוח על רצועת עזה. מאז, קיימת הפרדה שלטונית בין ממשלת חמאס בעזה לרשות הפלסטינית בראשות עבאס בגדה. סינג׳לאווי מוסיף כי ב־2013 ביטל עבאס את המועצה המחוקקת ומאז הוא שולט בגדה באמצעות צווים נשיאותיים.

כעת, לאחר לחץ פנימי ובין־לאומי, נקבע תאריך לבחירות חדשות ל־31 ביולי, לאחר הבחירות בישראל. התכנון הוא שהבחירות יתקיימו במקביל בגדה ובעזה.

אתגרים לוגיסטיים: ירושלים ועזה

סינג׳לאווי מסביר כי קיום הבחירות נתקל בכמה אתגרים. במזרח ירושלים, ההצבעה תלויה באישור ישראלי לשימוש בסניפי הדואר, כפי שהיה בעבר. אם ישראל לא תאשר זאת, הוא מציע כפתרון הצבעה אלקטרונית. אתגר נוסף הוא ברצועת עזה, שם האוכלוסייה מפוזרת כעת בשלושה ריכוזים גדולים. לדבריו, ניתן לפתור זאת באמצעות הקמת שלושה מרכזי בחירות אזוריים.

הוא מעריך שחמאס יאפשר את קיום הבחירות, מכיוון שהארגון פשט את הרגל כלכלית ואינו מעוניין להמשיך לשאת באחריות השלטונית על הרצועה. לדבריו, חמאס מוכן להעביר את השליטה, כולל המשטרה המקומית, לוועדה לאומית שתנהל את עזה, אך השיחות בנושא נתקעו סביב דרישת ישראל והאמריקנים לפירוז הרצועה מנשק כתנאי מקדים.

מפת הכוחות הפוליטית

סינג׳לאווי טוען שהציבור הפלסטיני מאס הן בשלטון חמאס, שהביא הרס על עזה, והן בשלטון עבאס, הנגוע בשחיתות. בתשובה לשאלת בוריס על סקרים המראים תמיכה בחמאס, סינג׳לאווי מביע ספקנות כלפי מהימנותם וטוען שרק קלפי אמיתית תשקף את רצון העם.

להערכתו, לפת”ח בראשות עבאס יש בסיס תמיכה של כ־25 עד 30 אחוזים, הנשען על עשרות אלפי עובדי מנגנוני הביטחון ומאות אלפי עובדי הרשות. גם חמאס, שלדעתו ימצא דרך להשתתף בבחירות, יזכה לכ־25 אחוזים. פירוש הדבר הוא שכ־50 אחוזים מהמצביעים מחפשים אלטרנטיבה חדשה. בין הכוחות החדשים הוא מונה את הזרם של מוחמד דחלאן ואת תנועתו שלו, “הדרך החדשה”, ומקווה לשינוי משמעותי בהנהגה.

“הדרך החדשה”: לשכנע את הישראלים, לא ללחוץ עליהם

התפיסה של “הדרך החדשה”, מסביר סינג׳לאווי, מבוססת על ביקורת עצמית פלסטינית. במקום להרצות לישראלים, על הפלסטינים לבחון את טעויותיהם. האסטרטגיה של שימוש באלימות וגיוס לחץ בין־לאומי נגד ישראל נכשלה. הדרך היחידה להשיג תוצאות היא לשכנע את הציבור הישראלי, ולא לנסות לכפות עליו פתרון. לדבריו, קל יותר לדבר ישירות עם הישראלים, שנמצאים במרחק קילומטרים ספורים, מאשר לנסות לגייס את וושינגטון או פריז.

סינג׳לאווי טוען כי ביטחון אסטרטגי לישראל יושג רק באמצעות מהלכים דיפלומטיים והסדר אזורי. לכן, על כל הנהגה פלסטינית עתידית להציב את ביטחונה של ישראל בבסיס האסטרטגיה הלאומית הפלסטינית, וזאת מתוך הבנת האינטרס הפלסטיני.

חזון לעתיד: שתי מדינות ושיתוף פעולה

סינג׳לאווי קורא לשינוי הנרטיב הפלסטיני. לדבריו, על הפלסטינים להכיר בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ, קשר שלטענתו מוזכר גם בקוראן. במקביל, על הישראלים להכיר בכך שמעולם לא היו לבד בארץ. הפתרון אינו “או אנחנו או הם”, אלא חיים משותפים.

הוא מציע חזון של “שתי מדינות חכמות”, שבו מתנחלים שירצו להישאר ביהודה ושומרון יוכלו לעשות זאת כאזרחים במדינה פלסטינית, בדומה למעמד המיעוט הערבי בישראל. הוא אף מדמיין ברית צבאית שבה צה”ל יתבקש להגן על גבולות שתי המדינות, מה שיאפשר לישראל ולפלסטינים להתמקד יחד באויבים המשותפים באזור, כמו איראן. סינג׳לאווי מספר על פגישה שקיים לאחרונה עם מנהיגים מהציונות הדתית, וטוען כי דווקא שם מצא קרקע פורייה לשיח וסיכוי גדול יותר לשלום מאשר בקרב חוגים אחרים בישראל.