יחסי קטר - ארה״ב

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

יחסי קטר וארצות הברית: בסיס אמריקאי וכסף לחמאס

בפרק זה מתארח ד”ר אריאל אדמוני, חוקר המתמחה בקטר, כדי לדון במערכת היחסים המורכבת והסבוכה בין קטר לארצות הברית. מצד אחד, בקטר שוכן בסיס הפיקוד המרכזי של צבא ארצות הברית (USCENTCOM), הבסיס האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון. מצד שני, קטר מממנת פעילויות וארגונים, כולל חמאס והטליבאן, הפועלים נגד האינטרסים והערכים של ארצות הברית. ד”ר אדמוני משרטט את התפתחות היחסים ההיסטורית בין המדינות ומסביר כיצד קטר הפכה את עצמה לנכס אסטרטגי חיוני עבור וושינגטון.

ניצנים ראשונים

לדברי ד”ר אדמוני, המגעים הראשונים בין אמריקאים לקטרים החלו בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20, עם פעילותם של מיסיונרים אמריקאים באזור המפרץ. באותה תקופה קטר הייתה אזור נידח ולא מפותח, והמיסיונרים פעלו בו בחופשיות יחסית, בקשר ישיר עם השליט המקומי. עד מלחמת העולם הראשונה, השטח היה נתון במאבק שליטה בין האימפריה העות’מאנית לבריטניה. לאחר המלחמה, ב־1916, נחתם הסכם חסות שהכפיף את קטר להשפעה בריטית, שנמשכה עד לעצמאותה ב־1971.

מנפט ועד עצמאות

עם גילוי הנפט, החלה תחרות בין חברות נפט בריטיות ואמריקאיות על ליבו של השליט הקטרי. לדברי ד”ר אדמוני, השליט ניצל את התחרות כדי להשיג תנאים כלכליים טובים יותר, והסביר לנציג הבריטי שהאמריקאים פשוט מציעים יותר כסף. לאחר נסיגת הבריטים ב־1971, ארצות הברית החלה לחזק את קשריה הדיפלומטיים והכלכליים עם קטר. בתחילה הקטרים היססו, אך ככל שהיצוא לארצות הברית גדל, היחסים התחממו. כבר ב־1983 החל שיתוף פעולה צבאי ראשוני בין דוחה לפיקוד המרכזי של צבא ארצות הברית.

הבסיס האמריקאי עובר לקטר

נקודת המפנה ביחסים הגיעה לאחר מלחמת המפרץ הראשונה. הנוכחות האמריקאית בבסיס דהראן בערב הסעודית עוררה התנגדות עזה בקרב הציבור והממסד הדתי השמרני בממלכה. במקביל, בקטר עלה לשלטון מנהיג חדש, השייח’ חמד בן ח’ליפה אאל ת’אני, שהדיח את אביו ב־1995. חמד, שהתחנך בבריטניה, החל לפעול במרץ לבניית מעמדה הבינלאומי של קטר. הוא זיהה את ההזדמנות, וכאשר הסעודים לחצו על האמריקאים לעזוב, הוא הציע לארח את הבסיס בשטח קטר ואף לממן את הקמתו ותחזוקתו. בסיס אל־עודייד הפך למרכז הפעילות האמריקאית באזור, וחשיבותו גברה עוד יותר לאחר פיגועי 11 בספטמבר והמלחמות באפגניסטן ובעיראק.

מי עובד אצל מי

קטר מממנת את תחזוקת הבסיס האמריקאי בסכום של כ־300 מיליון דולר בשנה. לדברי ד”ר אדמוני, מימון זה מעניק לה מנוף לחץ אדיר על וושינגטון. קטר השכילה להפוך את עצמה לנכס חיוני עבור ארצות הברית, ללא קשר למפלגה השלטת. היא משקיעה לא רק בקשרים עם הממשל, אלא גם בחברה האזרחית האמריקאית. היא תורמת סכומי עתק לאוניברסיטאות, מממנת הכשרות למנהלי בתי ספר ואף תומכת בקרנות הקשורות לפוליטיקאים משני צדי המפה, כמו “קרן ברברה בוש לחינוך”. במקביל, היא מעניקה ראיונות לכלי תקשורת ימניים כמו “ברייטברט”, ובכך מטפחת קשרים עם כל קצוות הקשת הפוליטית.

תיווך עם ארגוני טרור

הנכס הייחודי הנוסף שקטר מציעה לאמריקאים, מסביר ד”ר אדמוני, הוא הקשרים הענפים שלה עם ארגוני טרור וגורמים אסלאמיסטיים כמו חמאס והטליבאן. קטר מציגה את עצמה כמי שיכולה “ללכלך את הידיים” עבור ארצות הברית ולשמש כמתווכת חיונית. תפקיד זה הופך אותה לצומת מרכזי ברשת הדיפלומטית האזורית ומעניק לה כוח והשפעה החורגים בהרבה מגודלה. ארצות הברית הפכה תלויה בתיווך הקטרי, בין אם במשא ומתן עם הטליבאן באפגניסטן ובין אם במגעים לשחרור חטופים מול חמאס.

הקו האדום של וושינגטון

בתשובה לשאלת מאזין, ד”ר אדמוני מעריך כי כמעט אין קו אדום שקטר יכולה לחצות מבחינת האמריקאים. הוא מזכיר אנקדוטה שלפיה הנשיא ג’ורג’ ו. בוש “התבדח” על הצורך להפציץ את משרדי אל־ג’זירה, מכיוון שמצלמות הרשת תמיד נכחו לצד מחבלים. כלומר, המודעות האמריקאית לבעייתיות הקטרית קיימת, אך וושינגטון רואה בכך את “מחיר העסקה”. קטר מסייעת לארצות הברית לשמור על מראית עין, למשל כשהיא מעבירה סיוע הומניטרי לאפגניסטן מבלי להכיר רשמית בשלטון הטליבאן.

הצו הנשיאותי והיציבות הפנימית

לאחרונה הוציא דונלד טראמפ צו נשיאותי המעניק לקטר ערבות ביטחונית. ד”ר אדמוני מציין כי הצו אינו מחייב נשיאים עתידיים, אך מדגיש כי התמיכה בקטר חוצה מפלגות. הוא משער שהצו פורסם כתגובת נגד לתקיפה ישראלית בדוחה, שלדעתו נועדה לשכנע את טראמפ לנקוט קו תקיף יותר אך השיגה תוצאה הפוכה. באשר ליציבות הפנימית, ד”ר אדמוני סבור שחיסול של דמות מפתח לא ישנה את מדיניות קטר, אך מציין שהמשטר פרנואידי. לאחרונה הורה משרד הפנים לאזרחים להחזיר נשק לא מורשה, וצעדת יום העצמאות בוטלה, ייתכן שמחשש להפיכה. משפחת אאל ת’אני השלטת מהדקת את אחיזתה וממנה מקורבים לתפקידי מפתח, כולל שר הגנה חדש שהוא תומך חמאס מוכר.