דת כגשר

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

תום וגנר על דיאלוג בין־דתי ואיחוד אזורי

בפרק זה מתארח תום וגנר, יועץ אסטרטגי, מייסד “המרכז למזרח התיכון”, ממייסדי עמותת “המרכז לנורמליזציה במזרח התיכון”, ומחבר הספרים “המהפכה האברהמית” ו”איחוד המאמינים”. וגנר השתתף בסימולציה של “ועידת ריאד 2025” בתפקיד ייחודי, והוא משוחח עם בוריס על תובנותיו מהאירוע ועל חזונו לשלום אזורי המבוסס על שיתוף פעולה דתי ופוליטי.

המרכזים והספרים של תום וגנר

בתחילת השיחה מציג וגנר את פעילותו. “המרכז למזרח התיכון” הוא פלטפורמה המארחת מדי שבוע דוברים מהעולם המוסלמי ומפעילה קבוצות וואטסאפ להידברות ישירה בין ישראלים לבין קבוצות שונות במזרח התיכון, כגון כורדים, איראנים ולבנונים. “המרכז לנורמליזציה במזרח התיכון” הוא עמותה חדשה שמטרתה להרחיב את הפעילות הזו וליצור קשר ישיר ובלתי אמצעי בין החברה הישראלית לבין גורמים ידידותיים באזור.

ספרו, “המהפכה האברהמית”, מציג תפיסת שלום חדשה שנולדה משיחות עם אינטלקטואלים מהאזור לאחר אירועי השבעה באוקטובר. ספרו השני, “איחוד המאמינים”, נכתב במשותף עם הסופר הפלסטיני אליאס נסרי בבון, ומתווה תפיסת שלום לא שגרתית המבוססת על פרשנות מקורית של הדתות האברהמיות. לדברי וגנר, הסכסוך אינו רק טריטוריאלי אלא גם תרבותי ודתי, ולכן יש צורך בפתרון שמתייחס גם לממדים אלה.

הפוטנציאל של דיאלוג בין־דתי

וגנר טוען כי לדיאלוג בין אנשי דת יהודים ומוסלמים יש פוטנציאל רב. הוא מספר על מפגשים פוריים שהוא מקיים, גם באופן חשאי וגם באופן פומבי, בין רבנים לאימאמים. לדבריו, בניגוד לתפיסה הרווחת, יש נקודות השקה רבות בין היהדות לאסלאם, ולא רק קווי דמיון. למשל, הוא מציין מפגש שערך בין הרב יעקב נגן מהיהדות החסידית לבין שייח’ ע’סאן מנאסרה מהאסלאם הסופי, שהדגים את הקרבה בין שני הזרמים.

לטענתו, כאשר קוראים את טקסט המקור של התנ”ך והקוראן, ללא הפרשנויות המאוחרות, מגלים שהם מסתדרים היטב זה עם זה. הוא מסביר שהקוראן עצמו קורא לנהל ויכוח עם “עם הספר” (יהודים ונוצרים) בדרכי נועם, ומדגיש את מידות הרחמים של האל. ההתנגשות, לדעתו, אינה בין הדתות עצמן אלא בין הדת לבין תרבויות שבטיות ואלימות.

הר הבית כמקרה מבחן

בוריס מעלה את סוגיית הר הבית כדוגמה לקושי, ומציין שהרבנות הראשית אוסרת על עליית יהודים להר והמופתים המוסלמים אינם צפויים להזמין אותם להתפלל. וגנר משיב כי עמדת המופתי של ירושלים, המונע תפילת יהודים, מנוגדת לעקרונות הקוראן, שלפיהם מסגד הוא בית תפילה לכל העמים, ובמיוחד ל”עם הספר”. הוא מצטט אימאם סורי סוני שאמר כי מניעת תפילה מאדם באשר הוא נחשבת באסלאם לחטא חמור, על גבול הכפירה. לדברי וגנר, תוכנית השלום המקורית של האסלאם היא להזמין אחרים למסגד כדי לשכנע אותם בדרכי נועם, ולא להרוג אותם.

תפקידו של וגנר בסימולציה: מנהיג דתי אברהמי

בסימולציית ועידת ריאד, וגנר גילם תפקיד ייחודי שנוצר במיוחד עבורו: “מנהיג דתי אברהמי”. הוא לא ייצג דת ספציפית אלא דיבר בשם קולקטיב של כל הדתות המונותאיסטיות, רעיון שמקורו בספרו “איחוד המאמינים”. במסגרת התפקיד, הוא “התפרץ” לוועידה כדי לקרוא לפוליטיקאים לעשות שלום בשם אלוהים.

התפיסה שהוא קידם היא שההבדלים בין הדתות האברהמיות בגרסתן המקורית הם שוליים ואינם מצדיקים מלחמה. הוא מציין שההבדל התאולוגי המשמעותי ביותר בין היהדות לאסלאם הוא בשאלה מי נעקד, יצחק או ישמעאל. לדבריו, חמאס עיוות את הנרטיב הדתי, וכעת גורמים מרכזיים בעולם המוסלמי, כמו מועצת האימאמים העולמית ומופתים בסעודיה ובאיחוד האמירויות, יוצאים נגדו ומבחינים בין האסלאם הקיצוני לבין האסלאם המקורי.

במהלך הסימולציה, וגנר פעל מאחורי הקלעים. הוא סיכם עם המשלחת הקטרית על משלחת של אימאמים שתבקר באל־אקצא, ועל משלחת נגדית של רבנים שתבקר בקטר. בשיחה עם הנציג הפלסטיני, סמיר סינג’ילאווי, הוא הציע שהפלסטינים יזמינו את היהודים להתפלל בתוך מסגד אל־אקצא כדי לנטרל את המתח. סינג’ילאווי הופתע והשיב בשאלה על הצורך הדחוף יותר במדינה פלסטינית, וכן ציטט את איסור הרבנות הראשית על עליית יהודים להר. וגנר ציין את האירוניה בכך שהוא מדבר בשם האסלאם והפלסטיני מדבר בשם הרבנים.

חזון לאיחוד אזורי וחשיבות הקשר הישיר

וגנר מודה שכרגע לרעיונותיו אין אחיזה בקרב מנהיגים פוליטיים בכירים, אך הוא מזהה מגמה חיובית של התפתחות פוליטיקה אזורית. הוא מציין את העיסוק הישיר של פוליטיקאים ישראלים במדינות האזור, ולהפך. חזונו הפוליטי ארוך הטווח הוא יצירת מבנה דמוי האיחוד האירופי במזרח התיכון, עם פרלמנט אזורי שיאפשר לנהל סכסוכים בכלים פוליטיים ולא צבאיים. הוא מזכיר שגם ד”ר מרדכי קידר, שגילם את ראש המשלחת הישראלית בסימולציה, הביע שאיפה דומה שישראל תתקבל כחברה שווה בליגה אזורית.

לסיום, וגנר מדגיש את החשיבות הקריטית של קשר ישיר בין ישראלים לערבים. לדבריו, יש ביקוש גדול יותר בצד הערבי לשיח מאשר בצד הישראלי, והנתק הזה מוביל לבורות ולתפיסות מעוותות. הוא קורא לישראלים לצאת מ”האקווריום” של השיח הפנימי, ללמוד לדבר עם הצד השני ולהשתמש בכלים טכנולוגיים כדי להתגבר על מחסום השפה.