ועידת ריאד 2025

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

סימולציה של ועידת שלום אזורית

הפרק מארח את ד”ר עירונית לוין שנור, מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. השיחה עוסקת בסימולציה של ועידת שלום אזורית, “ועידת ריאד 2025”, שהתקיימה באוניברסיטת תל אביב וניסתה לדמות מפגש עתידי בין מנהיגים מהמזרח התיכון. ד”ר לוין שנור, מיוזמות האירוע, מסבירה על מטרות הסימולציה, על המתודולוגיה שלה ועל התובנות שעלו ממנה.

ועידת ריאד 2025: הרעיון והמטרה

לדברי ד”ר לוין שנור, הסימולציה דימתה אירוע שמתקיים כביכול במאי 2025. לפי סיפור המסגרת, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן מזמינים נציגים ממדינות שונות ומנהיגים נוספים כדי לדון בדרכים לממש את חזונם המשותף: יציבות ושגשוג אזורי. לוין שנור מדגישה שהמארגנים נמנעו במכוון מהשימוש במונח “ועידת שלום”, ובחרו להתמקד באינטרסים המשותפים לכל הצדדים.

היא מסבירה שסימולציה היא כלי אקדמי שנועד להפיק תובנות ולהתכונן לתרחישים עתידיים בתנאי אי־ודאות. המטרה המרכזית הייתה “לטלטל את הפרדיגמה” ולעודד “דמיון פוליטי” באמצעות יצירת סביבה משחקית שמאפשרת למשתתפים לחשוב מחוץ לקופסה.

המשתתפים והאינטרסים

בוריס העלה ספק לגבי הסבירות שמדינות כמו לבנון או טורקיה, או נציגות פלסטינית, יסכימו לשבת לשולחן אחד עם ישראל. לוין שנור משיבה שהמפתח הוא אינטרסים. לכל מדינה, היא טוענת, יש מערך אינטרסים רחב שחורג מהסכסוך עם ישראל. לבנון, למשל, היא מדינה חלשה שמנסה להשתקם, וייתכן שתמצא עניין רב יותר ברשת תחבורה אזורית מאשר בהתמקדות בסכסוך. לדבריה, המומחים ששיחקו את תפקידי הנציגים האמינו שיש פוטנציאל למפגש כזה.

בהקשר הפלסטיני, היא מציינת שההזמנה נשלחה ל”הנהגה פלסטינית” ולא במפורש לרשות הפלסטינית. הנציג הפלסטיני בסימולציה, סמר סנג’ילאווי, הדגיש שהוא אינו מייצג את חמאס או את פת”ח.

הייצוג הפלסטיני והאינטרס הישראלי

בוריס מציין שהמנהיגות הפלסטינית בפועל היא חמאס בעזה והרשות הפלסטינית בגדה, ותהה מה הסיכוי שקול מתון כמו זה של סנג’ילאווי ייבחר. לוין שנור משיבה שהרשות הפלסטינית מושחתת וקורסת, וכי סקרים עדכניים מראים תמיכה נמוכה מאוד הן בחמאס (פחות מ־6% בעזה) והן ברשות. לעומת זאת, יש תמיכה רחבה בפתרון שתי המדינות.

התובנה המרכזית מהסימולציה, לדבריה, היא שיציבות בגזרה הפלסטינית היא אינטרס של כלל השחקנים האזוריים, כולל ישראל, סעודיה, מצרים וארצות הברית. חולשה שלטונית פלסטינית היא נקודת תורפה שדרכה עלולים לחדור כוחות רדיקליים שיערערו את היציבות האזורית כולה. לכן, אין מדובר בטובה לפלסטינים, אלא באינטרס משותף.

מאחורי הקלעים: האתגרים והייחודיות

הסימולציה כללה נציגים שגילמו את טורקיה, סעודיה וקטר. הנציג הטורקי והנציגה הסעודית השתתפו באמצעות זום, בין היתר בשל קשיים בקבלת ויזה לנציג הטורקי. לוין שנור מספרת שהסימולציה התבססה על “תיקי תוכן” מפורטים שהוכנו על־ידי מומחים וכללו התייעצויות עם גורמים מהמדינות הרלוונטיות.

היא מציינת שני היבטים ייחודיים לסימולציה הזאת. ראשית, היא הייתה פומבית ונועדה להנגיש את התובנות לציבור הרחב. שנית, היא לא ניסתה לקדם תרחיש עתידי מסוים, אלא רק לבחון כיצד עתיד סביר עשוי להיראות. לוין שנור מספרת על סימולציה קודמת שערכה בנושא המשבר החוקתי בישראל, שלדבריה חזתה את ההתפתחויות בדיוק מפתיע.

השפה, התרבות והאינטרס העצמי

בוריס שואל מדוע הסימולציה התנהלה באנגלית, אף שהנציגים הישראלי והפלסטיני החלו את שיחתם בערבית. לוין שנור משיבה שהשימוש באנגלית משקף את הנוכחות וההשפעה האמריקאית. לדבריה, הדבר מצביע על בעיה רחבה יותר: על ישראל לזכור שעליה לדאוג לאינטרסים שלה בעצמה. ארצות הברית, גם תחת ממשל ידידותי, מקדמת בראש ובראשונה את האינטרסים שלה.

היא טוענת שההנהגה הישראלית כיום אינה עוסקת מספיק בגיבוש תוכניות ארוכות־טווח. היא משווה זאת למחקר אחר שלה, שבו מצאה כמאה שנות היסטוריה של הצעות לחוקה לישראל, עדות לדמיון פוליטי ותכנון לטווח ארוך. לבסוף, היא מדגישה שהמטרה הייתה גם ליצור מודל של עבודה משותפת בתוך ישראל, ולכן שולבו ביוזמה גופים ממגוון קצוות פוליטיים, כמו מרכז ירושלים לענייני ציבור ומדינה.