חבית של דבש עם כפית של חרא?

תארו לעצמכם שהייתם רואים ספר דקדוק עברי עם הכותרת ״חמש חוקי הדקדוק״. האם הייתם טורחים לקרוא את הספר הזה? אני מקווה שלא. זה, פחות או יותר מה שעשתה חברת IBM כשהיא פרסמה את

המדריך שלה להדמיית נתונים (אני בכוונה לא שם לינק, כדי לא להעלות את ה־rank של העמוד הזה).

שימו לב איך נראה הגרף שמופיע על עמוד הבית של המדריך

כדי להבין מה הבעיה, צריך לשאול את השאלה איך תרשימי עוגה מעבירים מידע? איך בני אדם משווים בין המספרים השונים שמיוצגים על ידי הפלחים השונים של העוגה? האם זו הזווית? השטח? אולי היקף הקשת? התשובה, ככל הנראה: גם, וגם, וגם (מוזמנים לקרוא את העבודות של רוברט קוסרה כאן). עכשיו, בתרשים עוגה תקני, שלושת הגדלים האלה קשורים קשר לינארי ולכן הם תורמים להבנה נכונה של המספרים אותם הם מייצגים.

מה קורה כאן? כאן, החברים שלנו ב־IBM החליטו לתת לכל פלח רדיוס משלו. ככה יותר חמוד! רק מה הבעיה? עכשיו כל הקשרים בין הגדלים משתבשים. לא התעצלתי ומדדתי את הזוית של הפלח הסגול והשחור בתרשים של IBM, מדדתי גם את הרדיוס וחישבתי את השטח ואת היקף הקשת. ומה קיבלנו?

זוויות הפלחים הן 182 ו־75 מעלות, בהתאמה, יחס של 2.42:1. הרדיוס של המקטעים הם 135 ו־110פיקסלים. עם קצת מתמטיקה, אחנו מקבלים שאורך הקשתות של שני הפלחים הם 426 ו־144פיקסלים, יחס של 2.96:1. ומה עם השטחים: כאן, בגלל התלות הריבועית היחס עוד יותר גדול: 28,930 פיקסלים, לעומת 7,915 שנותנים יחס של 3.66:1.

אז נכון, הצבעים יפים, אבל אילו יחסים הגרף הזה מייצג?

חברת IBM אולי עושה מחשבים טובים, אבל אל תלמדו מהם איך עושים הדמיית נתונים!