אל תביאו נתונים לדיון דמגוגי, או אל תשוו תפוחים עם תמרים

בלוג, הדמיית נתונים


אדם שאני לא מכיר בשם הקבוצה ‏אייל פרדיס, דעתן‏ פרסם את הגרף הזה (התוספת על דמגוגיה – שלי)


אז בואו נעשה סדר


אני אתעלם מכך שבחירת המדינות כאן מאוד מגמתית (באירלנד וצ׳כיה המספרים עוד יותר גבוה, אבל הם לא בגרף). בואו נתיחס לנתונים כפי שהם מופיעים כאן


נתחיל. קשה מאוד להתיחס לגרפים כאלה ברצינות. קודם כל, לבנון וסוריה מדינות כל כך כושלות שגם אם שלטונות היו רוצים לפרסם נתונ אמת, הם לא מסוגלים לאסוף אותם. מצרים והודו – אותו הדבר. אומנם מדינות לא כושלות לגמרי, אבל בגלל הגודל והעוני השליטה של מה שנעשה מאוד חלקית. במקרה של טורקיה (כמו גם רוסיה, סין, איראן) – קשה להאמין לאף מספר שיוצא מהשלטונות הרשמיים שלהם.

נמשיך. יש בסטטיסטיקה משהו שנקרא ״חוק המספרים הקטנים״ שאומר (בהקשר שלנו) שמספרי סיכום כגון אלו יהיו קיצוניים יותר באוכלוסיות קטנות יותר. דוגמה קיצונית: קחו קבוצה של מאה איש. אם אין בה נפתרים מקורונה, אז הסיכום בה יהיה 0 נפתרים למיליון. ברגע שיהיה נפתר אחד בודד – פתאום הסיכום יהיה 10,000 למיליון. ישראל, עם תשעת מליון התושבים שלה עדיין נחשבת למדינה לא גדולה מבחינת גודל האוכלוסיה.


נמשיך הלאה. איך ניתן בכלל להשוות מדינות שונות? קחו את פינלנד מאותו הגרף. אוכלוסיית פינלנד בערך חצי מאוכלוסיה של ישראל. השטח שלה, לעומת זאת גדול פי חמש עשרה, כך שברור שהמחלה תתפשט בה לאט יותר. מצד שני, בפינלנד 20% מהאוכלוסיה עברה את גיל 65 ואילו בארץ רק 10%. האם במצב הזה זה הגיוני להשוות תמותה ממחלה שעוברת בהדבקה ופוגעת פעיקר בזקנים? ברור שלא! ואפשר להמשיך הלאה והלאה.

לכיסום


בקיצור, מה אני רוצה להגיד? קל מאוד לקחת אג׳נדה ולבחור בפינצטה איזה מדד משווים ועם אילו מדינות כדי להראות את האג׳נדה הזאת. למשל, אפשר להראות את אחוז המחוסנים באוכלוסיה, אם רוצים, שם אנחנו במקום הטוב ביותר. אפשר להראות את מספר מקרי המוות העודפים, שם אנחנו במקום טוב באמצע

והנה עוד דוגמה: מספר הנפתרים למליון איש, כפונקציה של צפיפות אוכלוסין במדינות בעלות צפיפות הדומה לישראל

אנחנו מתחת לגרמניה, בריטניה, בלגיה ועוד. כבוד! מצד שני, אנחנו הרבה יותר צעירים מהמדינות האלה אז שוב קשה לשוות. יפן, לעומת זאת, גם צפופה, גם זקנה אבל הרבה מתחתנו.

אז מה האמת? מה המדד הנכון?

אז זהו, שאין מדד ״נכון״ יש הרבה מדדים, כל אחד משמש לבחינה של פן אחר של מציאות. המציאות מורכבת. באסה

גבר מת אחרי חיסון נגד קורונה. אז מה?

בלוג

הנה טקסט שקראתי בפייסבוק

נתחיל מזה שעבור משפחת הנפטר מדובר באסון. אבל כאשר מנצלים אסון אישי לדמגוגיה, זה מרגיז.

אני חוקר נתונים, עם דוקטורט בכימיה של תרופות ולכן אני מרגיש מספיק טוב לדבר על הדברים האלה.

כל מי שמת עם קורונה נספר כאילו מת מקורונה גם אם הוא מת בתאונת דרכים. זה נשמע בהתחלה מוזר, אבל זאת הדרך היחידה לספור בצורה הדירה ואחידה. אחרת כל מדינה וכל מוסד בריאות יעשו את מה שהם חושבים לנכון ואי אפשר יהיה לעשות השוואות. החלטות דומות מתקבלות לא רק בקורונה, אלא בהרבה סטטיסטיקות אחרות. באופן כללי, לספור דברים מעבר לתפוחים בקערה זאת משימה סופר סופר קשה.
נניח לצורך הדיון שמי שנפטר שעתיים אחרי חיסון נגד קורונה, מותו נגרם מהחיסון עצמו. נניח. גם אם זה נכון, מדובר עד עכשיו בשני אנשים מתוך כעשרים אלף. זה מעציב אבל זה ממש מעט. אם זאת הפרופורציה הנכונה ונחסן את כל האוכלוסיה הבוגרת של ישראל ימותו בערך 50 איש. נוסיף עוד 50 שימותו מקורונה כי החיסון לא עבד עליהם. זה עדיין הרבה פחות מכמות המתים מהווירוס בלי החיסון.

  1. אני מאוד לא מעריך אנשים שמגחיכים דיון על ידי שיבוש שמות ומונחים. הם מזכירים לי את אמנון יצחק (השרלטן המחזיר בתשובה). בעיניי הגחכת שמות היא סימן ברור לבור, שרלטן או גם וגם.

למה חשוב שכולם יתחסנו

בלוג

רואה המון דמגוגיה לגבי חובת החיסון.

למה חשוב לחייב את כולם להתחסן (בהנחה שהחיסון יעיל ובטוח)?אז אחת הטענות של ה״ספקנים״ היא שאם אני לא מתחסן, אני לא מסכן אף אחד חוץ מעצמי. זאת טענה מוטעית מכמה סיבות

אחד: אדם לא מחוסן מסכן גם אנשים שקיבלו חיסון אבל לא פיתחו תגובה חיסונית (יש גם כאלא).

שתים: אדם לא מחוסן מסכן גם אנשים שלא יכולים לקבל חיסון בגלל אלרגיה לאחד הרכיבים שלו 0יש גם כאלה)

שלוש: אדם לא מחוסן מעלה את העומס על מע׳ הבריאות וזה מסכן את כל החברה.

אפשר לחשוב על עוד, אבל זה מספיק לבינתיים.

אז לסיכום: אם יש לך עקרונות חזקים נגד קבלת חיסון, אני מכבד אותך ואת העקרונות שלך ואתנגד נחרצות לחיסון בכפיה.

מצד שני, אני גם מצפה שתעמוד מאחורי העקרונות האלה ותשא, לפחות חלקית בנטל. איך? דמי ביטוח מוגדלים, הגבלות על עלייה למטוסים, שלילת זכות להכנס למקומות עבודה, מוסדות חינוך… 

נשמע דרסטי?

טוב, בשביל העקרונות אפשר לסבול, לא?

למה הדבר דומה? נניח, אני לא מוכן ללבוש בגדים מתוך עקרון. מותר לי? מותר לי! האם אני יכול להכנס ערום לכל מקום אליו אחפוץ? לא, וזה די טבעי. אני יכול להסתובב ערום בביתי או למצוא פינה במדבר ולעשות שם מה בראש שלי, אבל אם אני חי בחברה, מצופה ממני שאכבד לא רק את העקרונות שלי אלא גם את העקרונות של ייתר החברה.

רוצים להיות ספקנים? תשאלו מה עושים עם כספי המיסים שלנו, למה מדפיסים כסף על ימין ועל שמאל, איך זה שאין תקציב, למה הפרוטוקולים סודיים. תשאלו! אבל כשיקראו לכם, לכו להתחסן!

גל שני, או לא גל שני, מצבנו לא רע בכלל

בלוג

בעיניי, המדד הטוב ביותר לחומרת המגיפה זה מקרי המוות העודפים. מה זה ולמה זה טוב (או לא טוב)? כידוע, בני אדם היו מתים גם לפני הקורונה. פה ושם אני שומע גיכוחים מהעובדה שכל אדם שנפטר עם הקורונה נספר כאילו נפטר מ־הקורונה. גם אם מדובר באדם בן 98 שסבל מסרטן גרורתי, נדרס במעבר חציה וטבע בים. אבל, למעשה, אין מה לעשות. אם בכל פעם בה הייתי צריך להסביר לאנשים, בתור איש נתונים ואלגוריתמים, ש־״לספור דברים זה קשה״ הייתי מקבל שקל, הייתי יכול לקנות מנה יפה של שווארמה עם צ׳יפס בצד ושתיה.

אה, איפה היינו. לספור מקרי מוות ממחלה מסויימת זה קשה. לספור מקרי מוות באופן כללי זה יותר קל. ולכן, אם מנהלים את הספירה נכון, ומשתמשים במודלים מתמטיים סבירים, אפשר להעריך כמה אנשים ״אמורים״ ללכת לעולמם בכל שבוע נתון. ואז, אם משווים את צפוי למצוי, אפשר לקבל תמונה מעניינת.
הנה הגרף של האתר Financial Times שעשה בדיוק את זה. (בתור מרצה לגרפים אין לי מספיק תשבוחות לגרף הזה).
אתם רואים את האזורים האדומים בין הקו האדום לשחור? אלה הם מקרי המוות העודפים – התוצאה ה״אמיתית״ של המגיפה. שישים וחמישה אלף איש בבריטניה, חמישים וארבע אלף בברזיל, וכך הלאה. באמת נורא.
אבל פה ושם יש מדינות בלי מקרי מוות עודפים בכלל. בגרף הזה רק שלוש מדינות כאלה: איסלנד, נורווגיה, וישראל. מה שלא יכול שלא לשמח.

עכשיו, למה זה קורה? האם בגלל ההנהגה הנבונה של ממשלתנו הדגולה? או בגלל ההענות המופתית של הציבור? או בזכות התפילות של בחורי ישיבות בבני ברק, ירושלים ואשדוד? אני לא יודע. מה שאני כן יודע זה. מצבנו לא רע.

ולפני שאתם ממהרים להחליט שהסגר והמגבלות היו לחינם. לפנינו מקרה קלסי של פרדוקס ההענות. בלי ניסוי מבוקר ולא מוסרי בעליל, אי אפשר לדעת אם העדר מקרי המוות העודפים הוא בזכות המגבלות למרות.

אז יאללה, תפסיקו להיות חמוצים. יש סיבה לאופטימיות

תעצרו את השיגעון!

בלוג

תגובת רוב העולם למגפה הזאת היסטרית ומזיקה. היה תדחה את התמותה של כמה אנשים ותהרוס מדינות שלמות. אומרים לנו שזה נעשה כדי שבתי החולים לא יקרסו. ומי יפעיל את בתי החולים כאשר תקרוס הכלכלה? מה יקרה לפשיעה אחרי חודשים של חוסר תפקוד של הרשויות? היום אתם פוחדים לצאת לרחוב בגלל הוירוס, חכו לכנופיות רחוב שיסתובבו ולאף אחד לא יהיה משאבים לטפל בהם.

וכל זה למה? כי עשו ניתוח מעמיק של המצב? עשו השואה קפדנית בין הוירוס הזה למחוללי מחלה אחרים? ממש ממש ממש לא! לא עשו ניתוח מעמיק כי אי אפשר לעשות ניתוח מעמיק. כל הנתונים שיש לנו ״עקומים״ ומוטים. אף אחד לא יודע מה קצב התמותה לא של הווירוס הזה, אבל גם לא של וירוסים אחרים, דוגמת שפעת. למה לא יודעים? כי כדי לדעת צריך לעשות סקרי רוחב וסקרים כאלה לא נעשו ולא נעשים.

ומה עושים? מכניסים את כולם בסגר, משליטים מעקב אחרי כל האזרחים ומתחפרים. ומסבירים לנו כמה זה חשוב. אבל דבר אחד לא מסבירים: איך מחליטים שמספיק. מתי המערכת תחליט שהאמצעים האלה עבדו או לא עבדו? הרי חיסון לא יהיה לנו בקרוב, גם לא תרופה (צריך חודשים ושנים בשביל לפתח אותם). אז עד מתי נשב בבתים? לא אומרים.

במקום זה מראים כל מיני עקומות יפות וסימולציות מגניבות. רק מה הבעיה? כל המודלים האלו מניחים שאורך חיי האוכלוסיה (ז״א החברה האנושית, המדינה) אינסופית. אבל החברה האנושית זה לא סימולציית מחשב. אי אפשר לשים אותנו על ״פוס״. כי בזמן שמשטיחים את העקומה ועוצרים נקודות, כל המערכת מתפרקת. מה יעזור לנו שבתי החולים לא ייקרסו בלל קורונה אם הם ייקרסו בעוד חודשים בגלל חוסר משאבים? מה יעזור לנו לבודד בני אדם אם בחלוף הזמן חלקם יגיע לעוני מיאש?

בבקשה תראו את המאמר הזה של פרופ׳ יואנידיס IOANNIDIS . פרופ׳ יואנידיס רופא אפידמיולוג וגם סטטיסטיקאי. בבקשה בבקשה תקראו