גל שני, או לא גל שני, מצבנו לא רע בכלל

בלוג

בעיניי, המדד הטוב ביותר לחומרת המגיפה זה מקרי המוות העודפים. מה זה ולמה זה טוב (או לא טוב)? כידוע, בני אדם היו מתים גם לפני הקורונה. פה ושם אני שומע גיכוחים מהעובדה שכל אדם שנפטר עם הקורונה נספר כאילו נפטר מ־הקורונה. גם אם מדובר באדם בן 98 שסבל מסרטן גרורתי, נדרס במעבר חציה וטבע בים. אבל, למעשה, אין מה לעשות. אם בכל פעם בה הייתי צריך להסביר לאנשים, בתור איש נתונים ואלגוריתמים, ש־״לספור דברים זה קשה״ הייתי מקבל שקל, הייתי יכול לקנות מנה יפה של שווארמה עם צ׳יפס בצד ושתיה.

אה, איפה היינו. לספור מקרי מוות ממחלה מסויימת זה קשה. לספור מקרי מוות באופן כללי זה יותר קל. ולכן, אם מנהלים את הספירה נכון, ומשתמשים במודלים מתמטיים סבירים, אפשר להעריך כמה אנשים ״אמורים״ ללכת לעולמם בכל שבוע נתון. ואז, אם משווים את צפוי למצוי, אפשר לקבל תמונה מעניינת.
הנה הגרף של האתר Financial Times שעשה בדיוק את זה. (בתור מרצה לגרפים אין לי מספיק תשבוחות לגרף הזה).
אתם רואים את האזורים האדומים בין הקו האדום לשחור? אלה הם מקרי המוות העודפים – התוצאה ה״אמיתית״ של המגיפה. שישים וחמישה אלף איש בבריטניה, חמישים וארבע אלף בברזיל, וכך הלאה. באמת נורא.
אבל פה ושם יש מדינות בלי מקרי מוות עודפים בכלל. בגרף הזה רק שלוש מדינות כאלה: איסלנד, נורווגיה, וישראל. מה שלא יכול שלא לשמח.

עכשיו, למה זה קורה? האם בגלל ההנהגה הנבונה של ממשלתנו הדגולה? או בגלל ההענות המופתית של הציבור? או בזכות התפילות של בחורי ישיבות בבני ברק, ירושלים ואשדוד? אני לא יודע. מה שאני כן יודע זה. מצבנו לא רע.

ולפני שאתם ממהרים להחליט שהסגר והמגבלות היו לחינם. לפנינו מקרה קלסי של פרדוקס ההענות. בלי ניסוי מבוקר ולא מוסרי בעליל, אי אפשר לדעת אם העדר מקרי המוות העודפים הוא בזכות המגבלות למרות.

אז יאללה, תפסיקו להיות חמוצים. יש סיבה לאופטימיות

תעצרו את השיגעון!

בלוג

תגובת רוב העולם למגפה הזאת היסטרית ומזיקה. היה תדחה את התמותה של כמה אנשים ותהרוס מדינות שלמות. אומרים לנו שזה נעשה כדי שבתי החולים לא יקרסו. ומי יפעיל את בתי החולים כאשר תקרוס הכלכלה? מה יקרה לפשיעה אחרי חודשים של חוסר תפקוד של הרשויות? היום אתם פוחדים לצאת לרחוב בגלל הוירוס, חכו לכנופיות רחוב שיסתובבו ולאף אחד לא יהיה משאבים לטפל בהם.

וכל זה למה? כי עשו ניתוח מעמיק של המצב? עשו השואה קפדנית בין הוירוס הזה למחוללי מחלה אחרים? ממש ממש ממש לא! לא עשו ניתוח מעמיק כי אי אפשר לעשות ניתוח מעמיק. כל הנתונים שיש לנו ״עקומים״ ומוטים. אף אחד לא יודע מה קצב התמותה לא של הווירוס הזה, אבל גם לא של וירוסים אחרים, דוגמת שפעת. למה לא יודעים? כי כדי לדעת צריך לעשות סקרי רוחב וסקרים כאלה לא נעשו ולא נעשים.

ומה עושים? מכניסים את כולם בסגר, משליטים מעקב אחרי כל האזרחים ומתחפרים. ומסבירים לנו כמה זה חשוב. אבל דבר אחד לא מסבירים: איך מחליטים שמספיק. מתי המערכת תחליט שהאמצעים האלה עבדו או לא עבדו? הרי חיסון לא יהיה לנו בקרוב, גם לא תרופה (צריך חודשים ושנים בשביל לפתח אותם). אז עד מתי נשב בבתים? לא אומרים.

במקום זה מראים כל מיני עקומות יפות וסימולציות מגניבות. רק מה הבעיה? כל המודלים האלו מניחים שאורך חיי האוכלוסיה (ז״א החברה האנושית, המדינה) אינסופית. אבל החברה האנושית זה לא סימולציית מחשב. אי אפשר לשים אותנו על ״פוס״. כי בזמן שמשטיחים את העקומה ועוצרים נקודות, כל המערכת מתפרקת. מה יעזור לנו שבתי החולים לא ייקרסו בלל קורונה אם הם ייקרסו בעוד חודשים בגלל חוסר משאבים? מה יעזור לנו לבודד בני אדם אם בחלוף הזמן חלקם יגיע לעוני מיאש?

בבקשה תראו את המאמר הזה של פרופ׳ יואנידיס IOANNIDIS . פרופ׳ יואנידיס רופא אפידמיולוג וגם סטטיסטיקאי. בבקשה בבקשה תקראו