איך מתמודדת ארצות הברית עם המתיחות בין שתי בעלות בריתה, ישראל וטורקיה? האם העוינות של ארדואן כלפי ישראל היא עניין אישי, או שהיא מבטאת שינוי עומק בחברה הטורקית? ומה צפוי ליחסים ביום שאחרי ארדואן, האם תיתכן פריחה מחודשת?
עם ד״ר גליה לינדנשטראוס, על המשולש המורכב של יחסי טורקיה, ישראל וארצות הברית. ד״ר לינדנשטראוס מנתחת את מקורות המתיחות בין המדינות, מסבירה את הפרגמטיות של ארדואן לצד עמדותיו האנטי־ישראליות, ומעריכה כיצד ייראו היחסים ביום שאחריו, על רקע התעצמותה הצבאית של טורקיה ושאיפותיה האזוריות.
על מה דיברנו: המזרח התיכון, טורקיה, ישראל, ארצות הברית, רג’פ טאיפ ארדואן, יחסי ישראל טורקיה, נאט”ו, תעשייה ביטחונית, F-35, אזרבייג’ן, סוריה, יוון, ד״ר גליה לינדנשטראוס.
ד״ר בוריס גורליק, מרצה וחוקר נתונים, מומחה לניתוח רשתות חברתיות, תחום המסייע להבין את הדינמיקה של יחסים בין מדינות. מגיש הפודקאסט “השבוע במזרח התיכון”.
לחץ כאן לסיכום מורחב של הפרק
הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.
טורקיה, ישראל וארצות הברית: משולש יחסים במזרח התיכון המשתנה
הפרק מארח את ד”ר גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומומחית לטורקיה. השיחה עוסקת במערכת היחסים המורכבת בין טורקיה, ישראל וארצות הברית, במדיניות החוץ של אנקרה תחת שלטון ארדואן, ובעתיד הצפוי ליחסים לאחר עידן ארדואן.
יריבות במקום ידידות
לדברי ד”ר גליה לינדנשטראוס, טורקיה וישראל, שתי בעלות ברית חשובות של ארצות הברית, נמצאות כיום במצב של יריבות. היא מתארת את המצב כ”טריאדה לא מאוזנת”, מבנה לא יציב שבו ארצות הברית, תחת מנהיגותו הלא צפויה של דונלד טראמפ, צריכה לתמרן בין שתי ידידות שנמצאות בסכסוך. לדבריה, בטורקיה ובמדינות נוספות באזור ממתינים לתוצאות הבחירות בישראל בתקווה לשינוי. הטורקים אינם מעוניינים בהכרח בהחלשת ישראל, אלא בחזרתה למדיניות רציונלית יותר, כזו שלוקחת בחשבון את האילוצים האזוריים.
בוריס גורליק שואל אם העוינות של נשיא טורקיה, רג’פ טאיפ ארדואן, נובעת מאנטישמיות ולאו דווקא מהתנהלות ישראל. ד”ר לינדנשטראוס מסכימה שהצד הטורקי הוא שהוביל להידרדרות היחסים מאז 2009, אך מדגישה שארדואן הוכיח בעבר יכולת להיות פרגמטי, למשל בשיפור היחסים עם ישראל ב־2016 וב־2022. לטענתה, הוא איבד את הרצון לפרגמטיות בעקבות אירועי 7 באוקטובר והתנהלות ישראלית בסוריה, הנתפסת באזור כמוגזמת וחסרת אחריות.
הנוכחות הטורקית בסוריה
בוריס מציין כי גם טורקיה עצמה שולטת בחלקים מצפון סוריה. ד”ר לינדנשטראוס מבהירה שהנוכחות הטורקית שם הולכת ומצטמצמת, ובניגוד לישראל, גורמי אופוזיציה סוריים רואים בטורקיה בעלת ברית שתמכה בהם. בעוד ישראל נתפסת כמי שמעוניינת להרחיב את השפעתה בסוריה, הטורקים מצהירים כי נוכחותם זמנית. היא מוסיפה כי גם בישראל מתחילים להכיר בכך שבשאר אל־אסד נשאר בשלטון, וכי שלטון מרכזי חזק בסוריה, שיש לו אחריותיות, עשוי להיות תרחיש נוח יותר לישראל מאשר התמודדות עם שחקנים לא מדינתיים.
היום שאחרי ארדואן
בתשובה לשאלת מאזינים, ד”ר לינדנשטראוס מסבירה כי גם לאחר שארדואן יעזוב את השלטון, היחסים עם ישראל צפויים להישאר מורכבים. לדבריה, בציבור הטורקי קיימת עוינות רחבה כלפי ישראל וסימפתיה עמוקה לסוגיה הפלסטינית, שאינה צפויה להיעלם. יורשו של ארדואן יהיה ככל הנראה חלש ממנו פוליטית, ויתקשה לבצע שינוי חד ביחס לישראל, שכן למהלך כזה יש מחיר פוליטי פנימי. כדוגמה היא מביאה את החרם המסחרי שהטילה טורקיה על ישראל במאי 2024, שלטענתה נכפה על ארדואן בעקבות לחץ של כוחות איסלאמיסטיים ושל השמאל, לאחר תוצאות הבחירות המקומיות. עם זאת, היא מציינת כי עזיבתו של ארדואן תרחיב את המרחב הפוליטי ותאפשר יותר מקום לדעות אחרות.
ההתעצמות הצבאית של טורקיה
ד”ר לינדנשטראוס מתארת כיצד טורקיה לומדת לקחים מהנעשה באזור ופועלת להתעצמות צבאית משמעותית. ארדואן דוחף לפיתוח יכולות טילים בכל הטווחים, להקמת מערכת הגנה אווירית דוגמת כיפת ברזל, ואף בוחן אפשרויות בתחום הגרעין. הצלחה מרכזית של ארדואן היא פיתוח התעשייה הביטחונית הטורקית, המשמשת כלי להבטחת עצמאות וגם כמנוף דיפלומטי. לדבריה, התקרבותה של טורקיה למצרים ולערב הסעודית לא הייתה מתאפשרת ללא היכולת שלה לספק כטב”מים מתקדמים.
עם זאת, טורקיה עדיין תלויה במערכות נשק זרות. חיל האוויר שלה נותר נקודת תורפה, לאחר שהוצאה מפרויקט ה־F-35. ייצור מטוס קרב טורקי עצמאי נמצא במרחק של עשור לפחות. ארצות הברית, מצדה, מעדיפה שמדינות האזור ירכשו נשק מטורקיה, בעלת ברית בנאט”ו, מאשר מסין או מרוסיה.
טורקיה, אזרבייג’ן וישראל
השיחה נוגעת גם במערכת היחסים המשולשת עם אזרבייג’ן. ד”ר לינדנשטראוס מסבירה כי אזרבייג’ן אינה חשה בנוח עם המתיחות בין ישראל לטורקיה, ומשתמשת בקשריה עם ישראל כדי לאזן את תלותה באנקרה. ישראל וטורקיה, כל אחת מסיבותיה, מקבלות את המצב המורכב הזה. ישראל מבינה את הרגישות של אזרבייג’ן כמדינה שכנה לאיראן, וטורקיה נמנעת מלבקש ממנה לנתק את קשריה עם ישראל, בין היתר כי היא עשויה להזדקק לה כמתווכת בעתיד.
שאיפות גלובליות ותחזית לעתיד
לדברי ד”ר לינדנשטראוס, החזון של ארדואן אינו שיקום האימפריה העות’מאנית, אלא כינון “המאה הטורקית”, שבה טורקיה תהפוך לאחת מעשר המעצמות המובילות בעולם. שאיפה זו מתבטאת לא רק בהתעצמות צבאית וכלכלית, אלא גם בפעילות דיפלומטית גלובלית, כמו הקריאה לרפורמה במועצת הביטחון של האו”ם והשקעות במקומות מרוחקים כמו סומליה.
במבט לעתיד, היא סבורה כי מצב היחסים בין המדינות יהיה תלוי בעיקר בכיוון שאליו תלך ישראל. אם ישראל תאמץ מדיניות רציונלית יותר, המכירה במגבלות כוחה, גם טורקיה צפויה להתנהל מולה באופן שונה. אם ישראל תמשיך במדיניות של “הליכה נגד המערכת”, טורקיה תהיה חלק מהמערכת הזו.