איך קרה שכפר עלווי בודד צמח דווקא במקום שבו עובר היום גבול ישראל ולבנון, הרחק מריכוזי העדה בסוריה? מה הפתרון לחידה ההיסטורית של מקורותיו, חידה שאפילו תושביו אינם יודעים לפתור? וכיצד הפכו תושביו לאזרחים ישראלים אחרי שנזנחו בחלל ריק בין סוריה, לבנון וישראל?
עם ד״ר ירון פרידמן, על חידת מוצאו של הכפר העלווי ע׳ג׳ר. פרידמן מנתח את העדויות ההיסטוריות והמסורות המקומיות כדי להציע פתרון לתעלומה. הוא מסביר כיצד הכפר, שתושביו סורים במקורם, נקלע למצב גיאופוליטי ייחודי שהוביל את תושביו לקבל אזרחות ישראלית, ומתאר את החיים בכפר כיום, שהפך למוקד תיירות.
על מה דיברנו: המזרח התיכון, ע׳ג׳ר, עלווים, ירון פרידמן, סוריה, לבנון, גבול ישראל לבנון, רמת הגולן, היסטוריה של המזרח התיכון, חיזבאללה.
ד״ר בוריס גורליק, מרצה וחוקר נתונים, החוקר את החברה הישראלית ובעל ניסיון רב בשיח על המזרח התיכון כמגיש הפודקאסט.
לחץ כאן לסיכום מורחב של הפרק
הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.
חידת הכפר העלווי רג’ר
בפרק מתארח ד”ר ירון פרידמן מאוניברסיטת חיפה כדי לדון בהיסטוריה ובזהות של הכפר העלווי רג’ר. בעקבות סיור שערך במקום, ד”ר פרידמן מנסה לפתור את חידת מקורותיו של הכפר, המהווה אי בודד של התיישבות עלווית, כ־150 קילומטרים דרומית לרצף היישובים העלוויים שבחוף סוריה.
חידת המקורות: יישוב עתיק או פליטי רדיפות?
לדברי ד”ר פרידמן, תושבי הכפר עצמם אינם יודעים בוודאות מהיכן הגיעו. המסורת המקומית מדברת על הגירה מצפון סוריה במאות ה־16 או ה־17, אך אין לכך תיעוד ברור. ד”ר פרידמן מציג שתי תזות מרכזיות בנוגע למקורות הכפר.
התזה הראשונה גורסת כי באזור הגליל התקיימה קהילה עלווית (שנקראה אז “נוסיירית”) כבר בימי הביניים. במאה ה־11, תחת שלטון של שושלות שיעיות, פרחו קהילות עלוויות בסוריה רבתי, כולל בטבריה ובגליל. אחד ממנהיגי העדה הבולטים, מימון אל־טברני, פעל בטבריה. עם זאת, קיים פער עצום של כ־600 שנה, מהמאה ה־11 ועד המאה ה־18, שבו אין כמעט מקורות המתעדים את העלווים באזור. ייתכן שהיסטוריונים ונוסעים לא הבחינו בינם לבין קהילות שיעיות אחרות באזור ג’בל עאמל (דרום לבנון).
שתי מסורות וניב ערבי סורי
ד”ר פרידמן מתייחס לספרם של בני הכפר ג’מאל ואחמד ח’טיב, שתיעד מסורות שעברו בעל־פה. הספר מציג שתי גרסאות סותרות לכאורה. גרסה אחת טוענת שהכפר נוסד במאה ה־11 על ידי השליט השיעי סייף אל־דולה כדי להגן על שיירות. הגרסה השנייה קושרת את הקמת הכפר לבריחה מרדיפות העות’מאנים במאה ה־16.
ד”ר פרידמן מציע תזה המשלבת בין שתי המסורות: ייתכן שיישוב עלווי קטן וקדום מימי הביניים אכן התקיים במקום, ובתקופה העות’מאנית הגיעה אליו קבוצת מהגרים גדולה יותר, שנמלטה מרדיפות כלכליות ודתיות בצפון סוריה. כך נשמרו שתי המסורות זו לצד זו.
חיזוק למוצא הסורי של התושבים מוצא ד”ר פרידמן בניב הערבי המדובר בכפר. לדבריו, זוהי ערבית סורית מובהקת, הדומה לזו של דמשק, ולא לבנונית. עם זאת, יש בה מאפיינים שאינם אופייניים לרוב העלווים בסוריה, מה שיכול להעיד על התפתחות לשונית מקומית והשפעה של השכנים השיעים בלבנון.
שלושה כפרים שהפכו לאחד
ד”ר פרידמן מסביר שרג’ר לא היה כפר בודד. עד 1967 היו באזור שלושה כפרים עלוויים: רג’ר, עין פית וזעורה. תושביהם היו אזרחים סורים ושירתו בצבא סוריה. במלחמת ששת הימים, צה”ל הרס את עין פית וזעורה, ותושביהם ברחו לסוריה.
בין סוריה, לבנון וישראל
גורלו של רג’ר היה מורכב יותר. לאחר כיבושו ב־1967, ישראל נסוגה ממנו מתוך מחשבה מוטעית שהוא שייך ללבנון. צבא לבנון, מצידו, סבר שהכפר סורי ונסוג גם הוא. במשך כמה חודשים נותרו התושבים ללא ריבונות, חשמל או שירותים. לאחר שממשלת לבנון סירבה לקבלם, הם פנו לישראל וביקשו להסתפח אליה כחלק מרמת הגולן. ב־1981, עם חקיקת חוק הגולן, קיבלו תושבי רג’ר תעודות זהות ישראליות.
הבעיות לא תמו. לאחר נסיגת צה”ל מלבנון בשנת 2000, האו”ם שרטט את “הקו הכחול” שעבר בלב הכפר וחילק בתים בין ישראל ללבנון, על בסיס מפות שלדברי ד”ר פרידמן היו שגויות. המצב האבסורדי עורר מחאות של התושבים. מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב־2011, ישראל איחדה את הכפר באמצעות גדר, והמצב התייצב לשביעות רצון התושבים. מאז 2022 הוסרו המגבלות על כניסת ישראלים, והכפר חווה פריחה תיירותית.
אתגרים וסוגיות פתוחות
לסיום, ד”ר פרידמן מציין כמה סוגיות פתוחות. ראשית, הקהילה הקטנה והסגורה, המונה כ־3,000 איש, מתמודדת עם בעיה של נישואים בתוך המשפחה, אם כי לאחרונה החלו מקרים בודדים של נישואים עם בני זוג שאינם עלווים. שנית, מקור השם “רג’ר”, שפירושו בערבית “צוענים”, אינו ברור. לפי מסורת מקומית, זהו כינוי גנאי שהדביק להם בעל אדמות כורדי במאה ה־19. לבסוף, הוא טוען שהלחץ של ממשלת לבנון להכיר בחלקו הצפוני של הכפר כשטח לבנוני נובע מדרישות של חזבאללה, המנסה להשתלט על שטח שהיה היסטורית סורי.