שאל את המזרחן

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

ד”ר ירון פרידמן על איראן שאחרי ח’אמנאי, עתיד סוריה והעדה העלאווית

בפרק זה, המבוסס על שאלות מאזינים, מתארח ד”ר ירון פרידמן, מרצה לערבית באוניברסיטת חיפה, חוקר השיעה והעדה העלאווית, ומייסד־שותף של הפודקאסט. השיחה, שהוקלטה ב־8 ביולי, עוסקת במאבקי הכוח באיראן לאחר מות המנהיג העליון, במצבה החדש של סוריה תחת שלטון המורדים, בעתידו של חזבאללה, ובגורל העדה העלאווית.

שלוש רשויות מתחרות באיראן

לדברי ד”ר פרידמן, לאחר חיסולו של המנהיג העליון ח’אמנאי, עידן ה”ולאית אל־פקיה”, שלטון איש הדת הבכיר, הגיע לקיצו. כעת מתנהל באיראן מאבק כוחות בין שלושה מוקדים עיקריים. הראשון הוא הנשיא המתון מסעוד פזשכיאן, ששם בראש סדר העדיפויות את הכלכלה וחתירה להסכם מהיר עם ארצות הברית כדי להקל על המשבר החמור במדינה. מולו ניצב הקו הניצי של משמרות המהפכה, בהובלת אחמד וחידי, האיש החזק באיראן כיום. וחידי מתנגד למשא ומתן ומנסה לחבל בו, למשל באמצעות ירי על מכליות נפט. בין שני הקטבים נמצא יושב ראש הפרלמנט, מוחמד באקר קליבאף, שמוביל את המשא ומתן אך מציב דרישות נוקשות: הוא רוצה הסרת סנקציות, אך גם להשאיר את תוכנית הגרעין ואת השליטה במצרי הורמוז בידי איראן.

ד”ר פרידמן סבור כי המשא ומתן מתנהל כ”שיח חרשים”, שכן ארצות הברית דורשת ויתורים שאיראן אינה מוכנה להם. בינתיים, המצור האמריקאי חונק את הכלכלה האיראנית, והמצב כה קשה עד שייתכן שבקרוב לא יהיה כסף אפילו לתרופות. הוא גם מביע חוסר אמון במדינות המתווכות: עומאן, שלדבריו משתפת פעולה עם איראן, פקיסטן וקטאר הפרו־חמאסית.

האם התקיפה הצבאית באיראן הייתה נכונה

בתשובה לשאלת מאזין, טוען ד”ר פרידמן כי הפעולה הצבאית באיראן הייתה בלתי נמנעת, הן בשל התקדמותה של איראן לפצצה גרעינית והן בשל מערך הטילים העצום שלה. הוא מדמה את המצב לטיפול רפואי: התקיפות הראשונות היו כמו מנה דחופה של אנטיביוטיקה, והמלחמה המשותפת עם ארצות הברית הייתה מנה חזקה יותר. אולם כעת, הטיפול הופסק, וה”סרטן” האיראני, כלומר המשטר, ממשיך להתפתח. לדבריו, הפסקת טיפול אנטיביוטי באמצע היא מסוכנת, והדבר נכון גם במקרה של איראן.

העם האיראני והמשטר

בוריס שואל מדוע המשטר, שנחלש משמעותית, עדיין לא נופל למרות ההפגנות. ד”ר פרידמן מסביר שהמכות הצבאיות לא הספיקו כדי לערער את שליטת המיליציות ברחוב. המשטר עדיין מדכא הפגנות וגם מוציא לרחובות תומכים, שלעיתים מקבלים תשלום או מזון כדי להשתתף בהפגנות תמיכה. הוא מוסיף כי למשטר עדיין יש בסיס תמיכה נאמן, בעיקר בקרב שכבות חלשות, דתיות וכפריות, ולכן לא ניתן לקבוע שהרוב באיראן מתנגד למשטר.

סוריה תחת אחמד א־שרע

ד”ר פרידמן סבור כי סוריה תחת המנהיג החדש, אחמד א־שרע, יציבה יותר מכפי שהייתה תחת שלטון אסד. בעוד אסד ייצג מיעוט עלאווי שהיה תלוי לחלוטין ברוסיה ובאיראן, א־שרע מייצג את הרוב הסוני במדינה. אף שהיה בעברו ג’יהאדיסט, הוא מציג את עצמו כמתון ומנסה לאחד את העם הסורי. יציבותו נשענת על תמיכה מטורקיה, והוא רשם הצלחות כמו הפלת משטר אסד, השתלטות על דמשק ועל אזור החוף, וחיסול האוטונומיה הכורדית. אויביו העיקריים כיום הם ארגונים ג’יהאדיסטיים קיצוניים יותר, כמו דאעש, הרואים בו משתף פעולה של ארצות הברית.

סוריה, לבנון וחזבאללה

בניגוד לחשש שכוחות חזבאללה ייכנסו לסוריה, ד”ר פרידמן מעריך שהתרחיש הסביר יותר הוא שאחמד א־שרע ינסה להיכנס ללבנון. חזבאללה נמצא בשפל היסטורי: תקציבו מאיראן נחתך, המעבר היבשתי דרך סוריה נסגר, והוא נאלץ לגייס נערים צעירים לשורותיו. עם זאת, א־שרע הוא מנהיג זהיר, ולדברי ד”ר פרידמן, הוא לא יסתכן בפלישה ללבנון כל עוד אינו בטוח לחלוטין בחולשתו של חזבאללה. פלישה כזו עלולה להצית מלחמת אזרחים אכזרית, שבה הג’יהאדיסטים יטבחו בשיעים, מה שיגרור תגובה איראנית קשה עם ירי טילים על דמשק. תרחיש כזה עלול לדרדר את האזור כולו למלחמה רחבה יותר. בינתיים, המשטר החדש בסוריה חתם על הסכם עם ממשלת לבנון לשיתוף פעולה במלחמה בסמים ובטרור, מהלך שמטרתו לשתק את צירי הפעולה של חזבאללה.

עתיד הפליטים והעדה העלאווית

לדברי ד”ר פרידמן, שיקום סוריה מתחיל באיטיות, עם כספים שזורמים מסעודיה, האמירויות וקטאר. למדינה יש סיכוי להתאושש כלכלית, בניגוד לאיראן החנוקה מסנקציות. חזרת הפליטים מאירופה היא איטית, שכן המדינה עדיין לא יכולה לקלוט אותם, ורבים מהם מזהירים אחרים ברשתות החברתיות לא לחזור.

במקביל, מצבה של העדה העלאווית בסוריה הוא קטסטרופלי. לאחר נפילת משטר אסד, החל מסע נקמה אכזרי נגדם, שכלל מעשי טבח, פיטורים המוניים והפקעת רכוש. ד”ר פרידמן מתאר זאת כ”רצח זוחל”. לעלאווים אין מדינת חסות שתגן עליהם. הקהילות הקטנות בטורקיה ובלבנון מאוימות גם הן. הקהילה היחידה שנמצאת במצב בטוח היא זו שבכפר ע’ג’ר בישראל, שחבריה הם אזרחים ישראלים. לדבריו, העדה העלאווית משלמת כעת את המחיר על 50 שנות שלטון של משפחת אסד, שקידמה אותם וכעת הביאה עליהם את הנקמה.