מיני דרמה בעולם הנפט

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

איחוד האמירויות נוטשת את קרטל הנפט

הפרק מארח את ערן אפרת, מומחה לשוק האנרגיה העולמי, לשיחה על הדיווחים בדבר פרישת איחוד האמירויות מאופ”ק, ארגון המדינות המייצאות נפט. השניים דנים במשמעות המהלך עבור שוק הנפט העולמי, היחסים במפרץ והצרכן הישראלי.

מהו ארגון אופ”ק?

לדברי ערן אפרת, אופ”ק הוא קרטל של מדינות יצרניות נפט שהוקם ב־1960 על־ידי עיראק, כווית, ונצואלה, איראן וערב הסעודית. איחוד האמירויות הצטרפה ב־1967 (כאבו דאבי) והפכה ליצרנית השלישית בגודלה בארגון. מטרת הקרטל היא לקדם את האינטרסים של המדינות החברות בו, בעיקר באמצעות תיאום כמויות ייצור ומחירים, כדי למנוע תחרות שתוריד מחירים ותפגע ברווחיהן. אפרת מסביר כי בניגוד לארצות הברית, שבה חברות האנרגיה פרטיות, המדינות החברות באופ”ק מחזיקות חברות נפט ממשלתיות. הדבר מאפשר להן להשתמש בנפט לא רק כמקור הכנסה, אלא גם כמנוף גיאופוליטי, כפי שקרה בחרם הנפט הערבי ב־1973. בהמשך הוקם “אופ”ק פלוס”, הסכם שיתוף פעולה עם מדינות נוספות, ובראשן רוסיה.

כניסת ארצות הברית לשוק

אפרת מתאר כיצד כניסתה של ארצות הברית כשחקנית מרכזית בשוק הנפט ב־2015 שינתה את כללי המשחק. האינטרס האמריקני, הוא מסביר, הפוך מזה של אופ”ק: ארצות הברית מעוניינת במחיר נפט נמוך, מכיוון שהיא גם יצרנית גדולה וגם צרכנית גדולה, ומחיר הדלק משפיע ישירות על כלכלתה. אפרת מפרט מדוע ארצות הברית גם מייצאת וגם מייבאת נפט. בשנות ה־70, האמריקנים סברו שהנפט הקל והמתוק שלהם עומד להיגמר, ולכן בנו בתי זיקוק המותאמים לנפט כבד וחמוץ מקנדה וממקסיקו. מאוחר יותר, טכנולוגיית פצלי השמן גילתה מאגרים עצומים של נפט קל, אך בתי הזיקוק כבר הותאמו לסוג האחר. לכן, ארצות הברית מייצאת את הנפט הקל שלה ומייבאת נפט כבד שמתאים למזקקותיה.

הסיבות לפרישת האמירויות

הסיבה המרכזית לפרישת איחוד האמירויות מהקרטל, לפי אפרת, היא מגבלות הייצור שאופ”ק כופה עליה. האמירויות השקיעו סכומים גדולים כדי להגדיל את כושר הייצור שלהן, מתוך הבנה שעתיד הדלקים המאובנים מוגבל. חזון 2071 של המדינה צופה עולם ללא צורך בדלקים אלו, ולכן האינטרס שלה הוא למכור כמה שיותר נפט כל עוד יש לו ביקוש. כחברה בקרטל, היא אינה יכולה למכור כרצונה ותלויה במכסות שקובע הארגון, הנשלט במידה רבה על־ידי ערב הסעודית. פרישה מאופ”ק תאפשר לאמירויות למכור את הנפט שלה באופן עצמאי, ללא תלות בסעודים, ואף לחתום על הסכמים פרטיים המבוססים על אינטרסים נוספים, כמו עסקאות נשק. אפרת מציין כי אין סנקציות על עזיבת הארגון, כפי שהוכיחו קטר ואנגולה שעזבו בשנים האחרונות.

השלכות המהלך

לדברי אפרת, עזיבת האמירויות, יצרנית כה מרכזית, עלולה להיות הסנונית הראשונה שתביא להתפרקות הקרטל. עבור הצרכנים, התפרקות כזו היא בשורה טובה, משום שהיא תגביר את התחרות ותוביל לירידת מחירים. הוא מדגיש כי היחסים בין סעודיה לאמירויות היו קרובים במיוחד, והן נהגו לקבל החלטות משותפות. לכן, הפרידה הזו משמעותית יותר ממהלכים דומים בעבר. על רקע המעבר העולמי לאנרגיות מתחדשות, בעיקר בסין, ייתכן שמדינות נוספות יגיעו למסקנה שכדאי להן לפרוש ולמכור את הנפט שברשותן לפני שהשוק ייעלם. עם זאת, אפרת מעריך כי בטווח המיידי, ההשפעה על מחיר הדלק בתחנה לא תהיה משמעותית.

אנרגיה גרעינית ועתיד האנרגיה בישראל

בוריס שואל על אנרגיה גרעינית במפרץ. אפרת מאשר כי סעודיה והאמירויות אכן מתקדמות בפיתוח אנרגיה גרעינית, לצד אנרגיה סולארית ומימן ירוק, כחלק מהיערכותן לעידן שאחרי הנפט. לעומת זאת, הוא טוען שישראל נמצאת בפיגור בתחום. אפרת מציע שישראל צריכה לקדם פרויקטים משותפים עם שכנותיה, כמו ירדן, בתחומים כמו התפלת מים או אנרגיה גרעינית. הוא סבור שפרויקט כזה, המבוסס על כורים גרעיניים קטנים ומודרניים, יהיה מועיל יותר מאשר הפיכת ישראל למסדרון יבשתי להעברת נפט, רעיון שהוא מבקר בחריפות. לדבריו, שיתופי פעולה בתשתיות ובאנרגיה הם המפתח לקידום אינטרסים גיאופוליטיים באזור.