נסיון החיסול בקטר

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

סיכום הפרק: התקיפה הישראלית בדוחה והתגובות בעולם הערבי

בפרק זה מתארח ד״ר ירון פרידמן לשיחה על התקיפה האווירית הישראלית בדוחה, בירת קטר, שכוונה נגד בכירי חמאס. השיחה, שהוקלטה זמן קצר לאחר התקיפה, עוסקת בתגובות בעולם הערבי, במשמעויות הדיפלומטיות של הפעולה, ובתפקידה של קטר כמארחת ומממנת של ארגון הטרור.

התגובות בעולם הערבי

לדברי ד״ר ירון פרידמן, העולם הערבי כולו גינה את התקיפה, אך יש הבדל מהותי בתוכן הגינויים. רוב מדינות ערב, ובראשן מדינות המפרץ, גינו את ישראל על הפרת המרחב האווירי של קטר והפרת החוק הבין־לאומי, אך נמנעו מלהזכיר את הפגיעה באנשי חמאס. היחידות שגינו במפורש גם את הפגיעה בחמאס היו קטר וטורקיה, פטרוניות הארגון.

ד״ר פרידמן מציין שבערוץ אל־ג’זירה הקטרי תוארה הפעולה הישראלית ככפיות טובה, לאור מאמצי התיווך של קטר במגעים לשחרור החטופים.

קונספירציות וביקורת סעודית

סביב התקיפה צפו ועלו תיאוריות קונספירציה שונות. למשל, עלתה השאלה אם ארצות הברית ידעה על התקיפה מראש, ואם מערכות ההגנה האווירית של קטר לא הופעלו במכוון. ד״ר פרידמן מוסיף כי סימנים נוספים, כמו הדרישה הקטרית מבכירי חמאס למסור את נשקם האישי בחודש יולי, יכולים להתפרש כחלק מהכנה מוקדמת.

בעיתונות הסעודית, לעומת זאת, נשמעת גם ביקורת חריפה על חמאס. הפרשן הסעודי מַשַארִי א־זַיְדִי, שכותב בעיתון “א־שרק אל־אווסט”, תיאר את מדיניות ישראל כמדיניות של שיגעון (ג’וּנוּן) ללא קווים אדומים, אך הפנה אצבע מאשימה גם כלפי חמאס. לטענתו, חמאס, בהחלטתו להתאבד, גורר את כל האזור לסכסוך ונותן לישראל תירוץ לתקוף בכל רחבי המזרח התיכון. לפי פרשנים סעודים, על העולם הערבי להיאבק בישראל בזירה הדיפלומטית והתקשורתית, שם היא מפסידה, ולא בזירה הצבאית.

קטר כמדינת אויב

ד״ר פרידמן מציג את דעתו האישית, לפיה קטר אינה מדינה מורכבת אלא מדינת אויב מובהקת. הוא מבסס את טענתו על כך שקטר מארחת את הנהגת חמאס, מזרימה מיליארדי דולרים לארגון, מפעילה מערך תעמולה נגד ישראל באמצעות התקשורת שלה, ותמכה בעבר בארגוני ג’יהאד בסוריה ואולי אף באל־קאעידה. הוא מוסיף כי קטר מממנת גם פעילות אקדמית אנטי־ישראלית באוניברסיטאות בארצות הברית.

הוא מזכיר מאמר שכתב שבוע לאחר טבח שבעה באוקטובר, ובו תהה מדוע ארצות הברית, שמחזיקה בסיס צבאי ענק בקטר, אינה פועלת נגד בכירי חמאס הנמצאים במרחק נסיעה קצר ממנו. הוא משווה את המצב לחיסולו של אוסאמה בן לאדן בפקיסטן, שהייתה בעלת ברית של ארצות הברית, וטוען כי קיים תקדים לפעולה צבאית על אדמת מדינה “ידידה” המארחת טרוריסטים.

השפעת התקיפה על הסכמי אברהם

התקיפה בדוחה, מסביר ד״ר פרידמן, פגעה גם ביחסים במסגרת הסכמי אברהם. כל המדינות החתומות על ההסכמים גינו את ישראל, ולראשונה אף נשמע איום מפורש מאיחוד האמירויות על נסיגה מההסכמים. לדבריו, סעודיה היא הכוח המניע מאחורי הקלעים של הסכמי אברהם, והיא משתמשת באיחוד האמירויות ובבחריין כמעין “בלוני ניסוי” לבחינת היחסים עם ישראל.

ההיגיון שמאחורי החיסולים

השיחה עוסקת גם בשאלה האם חיסולים הם פעולת נקמה או מהלך אסטרטגי. ד״ר פרידמן מצטט מאמר של הפרשן חמיד כורמאן, שטוען כי לחיסולים יש בדרך כלל מטרה אסטרטגית. כורמאן מביא דוגמאות היסטוריות: חיסולו של חסן אל־בנא, מייסד האחים המוסלמים, הוביל לעליית דמות קיצונית ממנו, סייד קוטב. מנגד, חיסול בכירים באש”ף סמוך להסכמי אוסלו סלל את הדרך לדור חדש של מנהיגים שהיה מוכן לחתום על ההסכם. עם זאת, ד״ר פרידמן סבור שבמקרה של ישראל לאחר שבעה באוקטובר, קיים גם מניע חזק של נקמה.

כורמאן אף מעלה תזה צינית, לפיה ישראל עשויה להשאיר בחיים חלק מהנהגת חמאס כדי לשמר את הפיצול הפנים־פלסטיני וכדי לשמור על תירוץ להמשיך ולתקוף בעזה. ד״ר פרידמן מוצא היגיון בטענה זו.

התוצאה הלא־ידועה של התקיפה

בזמן הקלטת הפרק, תוצאות התקיפה בדוחה עדיין לא היו ידועות. ד״ר פרידמן מדגיש כי אם בכירי חמאס לא חוסלו, מדובר בכישלון חמור, במיוחד לאור הבטחה אמריקאית לקטר שהתקפה כזו לא תחזור על עצמה. כישלון כזה יעמוד בניגוד להצלחות כמו חיסולים באיראן, ויזכיר יותר את ניסיון החיסול הכושל של ח’אלד משעל בירדן ב־1997.