יחסי ישראל אזרבייג׳ן

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

יחסי ישראל-אזרבייג’ן: נפט, נשק וגיאופוליטיקה

בפרק זה של “השבוע במזרח התיכון” משוחח בוריס גורליק עם ד”ר גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), על מערכת היחסים המורכבת של ישראל עם אזרבייג’ן. השיחה עוסקת בהיבטים הביטחוניים, הכלכליים והדיפלומטיים של הקשר, ובוחנת את מקומה של אזרבייג’ן במערך הגיאופוליטי של הקווקז והמזרח התיכון, על רקע יחסיה עם איראן, טורקיה והמעצמות.

אזרבייג’ן והסכמי אברהם

לדברי ד”ר לינדנשטראוס, ישנה מחשבה שאזרבייג’ן תהיה המדינה הבאה להצטרף להסכמי אברהם. על אף שלישראל ואזרבייג’ן יש יחסים דיפלומטיים מלאים מאז 1993, ההצטרפות להסכמים נושאת כמה יתרונות. ראשית, הסכמי אברהם הפכו למותג מוצלח שמדינות רוצות להיות חלק ממנו. שנית, המיתוג הזה עשוי לשפר את מעמדה של אזרבייג’ן בוושינגטון, במיוחד על רקע חוסר הוודאות ביחסיה עם רוסיה. שלישית, מהלך כזה עשוי לסלול את הדרך לרכישת נשק אמריקאי, דבר שנמנע ממנה עד כה במידה רבה בשל הלובי הארמני החזק בארצות הברית.

משולש היחסים עם טורקיה ואיראן

ד”ר לינדנשטראוס מסבירה כי היחסים בין ישראל לאזרבייג’ן החלו בשנות התשעים כחלק ממשולש יחסים שכלל גם את טורקיה, בעידוד אמריקאי. לאחר התערערות היחסים בין ישראל לטורקיה, המשולש התפרק לשתי מערכות יחסים נפרדות: טורקיה-אזרבייג’ן וישראל-אזרבייג’ן. הקשר בין טורקיה לאזרבייג’ן הוא הדוק במיוחד, תחת הסיסמה “אומה אחת, שתי מדינות”.

מרכיב מרכזי ביחסים בין ישראל לאזרבייג’ן הוא האיום המשותף מאיראן. שתי המדינות רואות באיראן איום קיומי. אזרבייג’ן, מדינה שיעית בעלת אופי חילוני, חוששת מחתרנות איראנית בשטחה ומהשאיפות האיראניות לייצא את המהפכה. איראן מצידה חוששת מהתעוררות לאומית בקרב המיעוט האזרי הגדול החי בצפונה.

שיתוף פעולה כלכלי ואזרחי

היחסים הכלכליים בין המדינות מתבססים בעיקר על עסקאות נשק מישראל תמורת נפט מאזרבייג’ן. ד”ר לינדנשטראוס מציינת כי אזרבייג’ן הייתה ספקית אנרגיה אמינה ביותר עבור ישראל לאורך השנים, אם כי נתוני הסחר הרשמיים חסויים.

מעבר לכך, ישנה פריחה בתיירות, וחברת התעופה הלאומית של אזרבייג’ן המשיכה לטוס לישראל גם בעתות מלחמה. כמו כן, מתפתחים שיתופי פעולה אזרחיים בתחומים כמו התפלת מים ושיקום טכנולוגי של השטחים שאזרבייג’ן החזירה לשליטתה מידי ארמניה בחבל נגורנו-קרבאך.

הפסגה בוושינגטון והסכסוך עם ארמניה

ד”ר לינדנשטראוס מעריכה כי ביקורו הקרוב של נשיא אזרבייג’ן, אילהם אלייב, בוושינגטון, יכלול מפגש עם מנהיג ארמניה בתיווך אמריקאי, ואולי אף בחסות דונלד טראמפ. היא צופה חתימה על מזכר הבנות בדרך להסכם שלום, מהלך שיהווה תנאי להצטרפות אזרבייג’ן להסכמי אברהם. הסכם כזה יאפשר את פתיחת הגבולות בין אזרבייג’ן, ארמניה וטורקיה, ויפתח נתיבי סחר חדשים. אחת מנקודות המחלוקת שנותרו היא השליטה על “מסדרון זנגזור”, שיחבר את אזרבייג’ן למובלעת נחצ’יבאן דרך שטח ארמניה.

אזרבייג’ן כמתווכת אזורית

באקו, בירת אזרבייג’ן, משמשת כר פורה לדיפלומטיה חשאית. לדברי ד”ר לינדנשטראוס, בבאקו מתקיימות שיחות בין ישראל לטורקיה על מנגנוני מניעת חיכוך, וכן שיחות בין ישראל למשטר החדש בסוריה. תפקיד זה כמתווכת מוסיף ליוקרתה הדיפלומטית של אזרבייג’ן.

מה ניתן ללמוד מאזרבייג’ן

בוריס שואל אילו לקחים ישראל יכולה ללמוד מהתנהלותה של אזרבייג’ן. ד”ר לינדנשטראוס מציינת את הדגש שהנשיא אלייב שם על “עוצמה קשה”: מערכות נשק מתקדמות, כולל כטב”מים ישראליים, היו גורם מכריע בניצחונה של אזרבייג’ן על ארמניה. בנוסף, היא מצביעה על מעורבותו האישית העמוקה של אלייב בדיפלומטיה ועל קידום תדמית של סובלנות דתית, תוך דיכוי גורמים אסלאמיים רדיקליים, בדומה למדינות המפרץ.

המתיחות עם רוסיה

לאחרונה נוצרה מתיחות משמעותית בין רוסיה לאזרבייג’ן, לאחר שמערכת הגנה אווירית רוסית הפילה מטוס אזרי. ד”ר לינדנשטראוס מסבירה כי רוסיה מאבדת את השפעתה בקווקז, שכן גם ארמניה, בעלת בריתה המסורתית, מתרחקת ממנה. היחלשות זו של רוסיה פותחת פתח להשפעה אמריקאית ואירופית באזור, בין היתר כדי לגוון את מקורות האנרגיה של אירופה ולהתחרות בהשפעה הסינית. היא מוסיפה כי בתגובה לביקורת על מכירת נשק לאזרבייג’ן, ישראל מדגישה את יחסיה הקרובים של ארמניה עם איראן.