אלכוהול בעולם האסלאם

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

אלכוהול בעולם האסלאם

בפרק זה מתארח ליאון שוורץ, הבעלים של הפאב “בירתנו” וברים נוספים בירושלים, מומחה לאלכוהול ובוגר לימודי אסלאם והמזרח התיכון. שוורץ משרטט תמונה מורכבת של יחסי האסלאם עם אלכוהול, מהתקופה הקדם־אסלאמית, דרך התפתחות האיסור בקוראן ובחדית’, ועד למציאות המגוונת של צריכה וייצור אלכוהול במדינות מוסלמיות כיום.

אלכוהול בתקופה הקדם־אסלאמית

לדברי ליאון שוורץ, בניגוד לתפיסה הרווחת, תרבות האלכוהול הייתה נפוצה בחצי האי ערב בתקופה הקדם־אסלאמית, המכונה הג’אהליה. הוא מציין את הנבטים, שבטי סוחרים שפעלו גם באזור הנגב, כמי שעסקו בחקלאות גפנים וייצור יין. ממצאים ארכאולוגיים בנגב חושפים שרידי יקבים, וישנם כיום יקבים המנסים לשחזר את החקלאות והיינות הנבטיים.

שוורץ מסביר שהיין של אותה תקופה היה שונה מהיין המודרני. תהליכי התסיסה לא היו יציבים, ולכן נהגו לתבל את היין בצמחים ותבלינים שונים כדי לשפר את טעמו. מקורות הסוכר לתסיסה היו בעיקר ענבים ותמרים, שהיו נפוצים באזור. עדות מרכזית לתרבות השתייה הזו נמצאת בשירה הג’אהלית. המשוררים, שהיו מעין “הוויקיפדיה והנטפליקס של התקופה”, תיעדו את החיים החברתיים, והשירה שלהם כוללת שירים רבים המהללים יין ומפגשי שתייה. הוא מביא כדוגמה את שירתו של עמרו אל־קייס, משורר מהמאה השישית, המתארת לילות של שתיית יין בחברת ידידים.

האיסור בקוראן: תהליך הדרגתי

האיסור על שתיית אלכוהול באסלאם לא נקבע בפסוק אחד מוחלט, אלא התפתח בהדרגה בשלושה שלבים, כפי שהם מופיעים בקוראן.

1. השלב הראשון (סורת אל־בקרה): הפסוק קובע כי ביין ובהימורים יש “חטא גדול וגם תועלת לבני האדם”, אך החטא גדול מהתועלת. זוהי אזהרה ולא איסור מוחלט.
2. השלב השני (סורת א־נסאא): הפסוק אוסר על מאמינים להתקרב לתפילה כשהם שיכורים, “עד שתדעו מה אתם אומרים”. לדברי שוורץ, פסוק זה ירד לאחר תקרית שבה מנהיג תפילה שיכור טעה במילותיה.
3. השלב השלישי (סורת אל־מאאידה): כאן מופיע האיסור החמור והסופי. הפסוק מגדיר את היין ומשחקי המזל כ”תועבה ממעשי השטן” וקורא למאמינים להתרחק מהם.

הפרשנים המוסלמים מסבירים את ההדרגתיות בכך שהנביא מוחמד לא יכול היה לאסור בבת אחת על חברה שלמה, שבה השתייה הייתה מושרשת, לחדול ממנהגה. לכן, האיסור הוטל שלב אחר שלב. שוורץ מוסיף כי העיקרון הפרשני של “נַסְח’”, לפיו פסוק מאוחר מבטל פסוק מוקדם יותר, מסביר כיצד האיסור האחרון הוא המחייב. עם זאת, הוא מציין שישנם פסוקים אחרים בקוראן, כמו בסורת מוחמד, המבטיחים למאמינים “נהרות של יין ערב ללוגמים” בגן העדן.

החמרת האיסור בחדית’

ההלכה האסלאמית, המבוססת על החדית’ (מסורות על אודות הנביא מוחמד), מחמירה את האיסור אף יותר. שוורץ מביא דוגמאות מחדית’ים מאומתים. חדית’ אחד מטיל קללה לא רק על השותה, אלא על כל המעורבים בשרשרת האספקה: המוזג, המייצר, המוכר, הקונה, המוביל ומי שנהנה מרווחיו. חדית’ אחר מכנה את היין “אם כל רע”, וחדית’ נוסף קובע כי תפילתו של אדם ששתה יין לא תתקבל במשך ארבעים יום.

המצב כיום: בין איסור לחוקיות

שוורץ מפריך את ההנחה שאלכוהול אסור בכל העולם המוסלמי. הוא מחלק את המדינות המוסלמיות (שהוגדרו כמדינות עם רוב של 50% מוסלמים ומעלה) לשלוש קבוצות:

1. איסור מוחלט: רק בחמש מדינות האלכוהול אסור לחלוטין: ערב הסעודית, כווית, לוב, אפגניסטן וסומליה. עם זאת, הוא מציין שבערב הסעודית החוק צפוי להשתנות ולאפשר מכירה לדיפלומטים.
2. איסור למוסלמים בלבד: במדינות כמו פקיסטן, בנגלדש, איראן, סודן ומלזיה, האלכוהול אסור למוסלמים אך מותר לזרים וללא־מוסלמים. כ־670 מיליון מוסלמים חיים במדינות אלו.
3. חוקי לכולם: במדינות רבות, ובהן טורקיה, לבנון, מרוקו, ירדן, מצרים ואלבניה, האלכוהול חוקי לכלל האוכלוסייה. כ־730 מיליון מוסלמים חיים במדינות אלו.

בנוסף, הוא מציין כי זרמים מסוימים באסלאם, כמו האלווים בסוריה והעלווים בטורקיה, צורכים אלכוהול. נתוני צריכה לנפש מראים כי במדינות מוסלמיות מסוימות, כמו בורקינה פאסו, צ’אד ואלבניה, צריכת האלכוהול גבוהה יותר מאשר בישראל.

ייצור אלכוהול במדינות מוסלמיות

מלבד צריכה, קיימת גם תעשיית ייצור אלכוהול ענפה בעולם המוסלמי. שוורץ מספר על מבשלות בירה, כולל בירות קראפט, הפועלות בשטחים הפלסטיניים (טייבה, שפרדס), בירדן, בלבנון ובטורקיה (יצרנית אפס פילזן). בפקיסטן קיימת תעשיית ויסקי, מורשת של השלטון הבריטי, ובמדינות צפון אפריקה, בעיקר אלג’יריה, ישנה תעשיית יין מפותחת בהשפעה צרפתית. אלג’יריה אף הייתה בעבר אחת מיצואניות היין הגדולות בעולם. בישראל ניתן למצוא תוצרת פלסטינית, ולעיתים גם ערק לבנוני וירדני.