מה באמת ההשפעה של תנועת ה‑BDS על הכלכלה הישראלית? בפרק מרתק בוחן בוריס יחד עם איל השקס – יועץ כלכלי ומחבר הספר גשרי כלכלה – את השורשים ההיסטוריים של חרמות על ישראל, את הנזק הכלכלי והדימויי של ה‑BDS, ואת הכלים שישראל יכולה להשתמש בהם כדי לצמוח למרות הכל. שיחה חדה, מפתיעה ומלאת אופטימיות על עתיד הכלכלה הישראלית.
על מה דיברנו: המזרח התיכון, BDS, כלכלה, חרמות, חדשנות, טורקיה, סעודיה, ירדן, מצרים
תרומה לשיקום קהילות דרוזיות בסוריה https://www.jgive.com/new/en/ils/donation-targets/154005
לחץ כאן לסיכום מורחב של הפרק
הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.
תנועת ה-BDS והלוחמה הכלכלית נגד ישראל
בפרק מתארח איל השקס, יועץ כלכלי, פעיל חברתי ומחבר הספר “גשרי כלכלה”. השקס משוחח עם בוריס על הרעיונות המרכזיים בספרו, ובעיקר על תנועת ה-BDS. הוא סוקר את שורשיה ההיסטוריים של התנועה, מנתח את מידת הנזק שהיא גורמת לישראל, ומציע דרכי התמודדות אסטרטגיות עם הלוחמה הכלכלית.
קשרים כלכליים כערך בפני עצמו
בתחילת השיחה מציג איל השקס את התזה המרכזית בספרו, “גשרי כלכלה”. לדבריו, קשרים כלכליים הם בעלי ערך בפני עצמם, גם בהיעדר יחסים מדיניים מלאים או נורמליזציה. הוא מציין לדוגמה את יחסי ישראל עם מצרים וירדן. אף שהיחסים המדיניים אינם חמים, הקשרים הכלכליים, במיוחד בתחום הגז, נמצאים במצב טוב. השקס טוען כי התמריץ הכלכלי יכול להשפיע לטובה על מדיניות, אך הדבר תלוי באופי ההנהגה. במדינות בעלות הנהגה רציונלית, כמו איחוד האמירויות, לכלכלה יש משקל רב. לעומת זאת, מול ארגוני טרור אידאולוגיים כמו חמאס, התמריץ הכלכלי עלול להתברר כטעות ואף להזיק.
השקס מוסיף כי קשרים כלכליים מתקיימים גם ללא הסכמים רשמיים. דוגמה לכך היא ציר מסחרי שבו סחורות מסעודיה, עיראק ומדינות מפרץ אחרות מגיעות במשאיות למעבר נהר הירדן, נכנסות לישראל, ומיוצאות לעולם דרך נמל חיפה. הוא מכנה זאת קשר כלכלי ברמת המיקרו, וכולל בכך גם יוזמות כמו מכירת עודפי תפוחים של דרוזים מרמת הגולן לדרוזים בסוריה דרך הצלב האדום, קשר שהתקיים עד מלחמת האזרחים בסוריה.
מהחרם הערבי ל-BDS
לדברי השקס, לתנועת ה-BDS יש שורשים היסטוריים עמוקים בחרם הערבי, שהחל עוד לפני קום המדינה. החרם הערבי כלל חרם ראשוני, כלומר איסור סחר ישיר עם ישראל, וחרם שניוני, שהופנה כלפי חברות ומדינות לא־ערביות שסחרו עם ישראל. חברות כמו קוקה־קולה ויצרניות רכב יפניות רבות (למעט סובארו) נמנעו משיווק בישראל מחשש החרם. החרם הערבי נחלש משמעותית החל משנות ה־70, ובמיוחד בשנות ה־90 עם הסכמי השלום. היחלשותו יצרה מעין ואקום בלוחמה הכלכלית נגד ישראל, ואת מקומו תפסה תנועת ה-BDS המודרנית.
השורשים המיידיים יותר של התנועה, מסביר השקס, נעוצים בוועידת דרבן בשנת 2001, שם זוהתה העוצמה הכלכלית של ישראל כנקודת תורפה אסטרטגית. התנועה קמה רשמית בשנת 2005, והיא פועלת באופן מבוזר במטרה לפגוע בכלכלת ישראל, וכן בקשרים אקדמיים, תרבותיים וספורטיביים.
הנזק של ה-BDS: כלכלי או תדמיתי?
השקס מפרט את משמעות הראשי תיבות BDS, כלומר חרם (Boycott), משיכת השקעות (Divestment) וסנקציות (Sanctions). עם זאת, הוא מציין כי במבחן התוצאה, כלכלת ישראל, ובפרט מגזר ההייטק, רק התעצמה מאז הקמת התנועה. לדבריו, אין מחקר מקיף על נזקי התנועה, אך נראה שהיא לא הצליחה למנוע את צמיחת המשק הישראלי.
עם זאת, לתנועה יש הצלחות נקודתיות, כמו ביטול הופעות של אמנים או משיכת השקעות של חברות מסוימות. השקס, בהתייחסו לספרו של הכלכלן יוסי זעירא, טוען שהנזק העיקרי של ה-BDS אינו כלכלי אלא “נטל מנטלי”. הפעילות נגד ישראל פוגעת בתחושה הסובייקטיבית של הישראלים ובתדמית המדינה בעולם. בדומה לטרור, שמטרתו העיקרית היא זריעת פחד ולא פגיעה אסטרטגית, כך ה-BDS פוגע בעיקר במורל ובתחושת הרווחה.
כיצד מתמודדים עם החרם?
השקס מציע כמה דרכי התמודדות. ראשית, הוא סבור שמדינת ישראל נהגה בתבונה כשנמנעה מלהציב את המאבק ב-BDS בראש סדר העדיפויות, כדי לא להעניק לתנועה את תשומת הלב שהיא חפצה בה. שנית, ניתן להשתמש בחקיקה נגד חרמות הקיימת בארצות הברית ובמדינות נוספות, חקיקה שנולדה במקור כדי להיאבק בחרם הערבי.
אסטרטגיה נוספת היא הפיכת רשימות החרם של ה-BDS ל”חרב פיפיות”, באמצעות עידוד תומכי ישראל בעולם לקנות דווקא את המוצרים שמופיעים ברשימות אלו. מעל לכל, השקס מדגיש את החשיבות בבניית שכבות רבות של תמיכה בישראל בעולם, לא רק במישור הממשלתי אלא גם במגזר העסקי, באקדמיה ובארגוני שטח. בוריס מוסיף כי דרך נוספת להתמודד היא פשוט להיות כל כך טובים שאי אפשר להתעלם מהמוצרים הישראליים. השקס מסכים ומוסיף כי קשה יותר להטיל סנקציות על מוצרים ייחודיים שאין להם תחליף, כמו טכנולוגיות סייבר וביטחון ישראליות.
החרם הטורקי והצורך באסטרטגיה גאו־כלכלית
מלחמת חרבות ברזל נתנה רוח גבית לתנועת ה-BDS, והדבר בא לידי ביטוי בצעדים של מדינות כמו טורקיה ואירלנד. השקס מתמקד במקרה הטורקי, שם התקיים במשך שנים פרדוקס של עוינות מדינית לצד סחר בהיקפים של מיליארדי דולרים. הסחר נמשך גם בחודשים הראשונים של המלחמה, אך לבסוף, בעקבות לחץ פוליטי פנימי, הנשיא ארדואן הכריז על חרם מוחלט במאי 2024.
לדברי השקס, הנזק הכלכלי לשני הצדדים מוגבל. כלכלת טורקיה גדולה מספיק כדי למצוא שווקים חלופיים, ורוב המוצרים שישראל ייבאה מטורקיה, כמו מלט וברזל, הם מוצרים גנריים שניתן למצוא להם תחליפים בקלות. מחקר של בנק ישראל אכן הראה שהפגיעה בסחר ובמחירים בישראל הייתה מינורית.
לסיום, השקס טוען כי ישראל חייבת לגבש אסטרטגיה גאו־כלכלית סדורה, דבר שלא עשתה עד היום. אסטרטגיה כזו צריכה למפות את הסיכונים וההזדמנויות הכלכליים, ולהשתמש בכלים כלכליים באופן יזום, הן לשיפור יחסים והן למאבק כלכלי בארגוני טרור.