שואה. גרמניה. איסלאם

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

מנסור אשקר על אסלאם, אנטישמיות ואירופה

בפרק זה מתארח מנסור אשקר, קצין לשעבר ביחידה מוכרת המתגורר כיום בגרמניה. מאז אירועי שבעה באוקטובר, אשקר הפך לפעיל בולט בהסברה הישראלית. בשיחה עם בוריס גורליק, הוא דן במניעים שהובילו אותו לעסוק בהסברה, מנתח את האידאולוגיה של האסלאם הקיצוני, ומתאר את האתגרים העומדים בפני אירופה וישראל מול האנטישמיות הגואה והאסלאמיזם.

המעבר לעולם ההסברה

לדברי מנסור אשקר, עד שבעה באוקטובר הוא עבד כקצין ביטחון בספינות תענוגות. כשהתרחשה המתקפה הוא שהה בטקסס, והזעזוע מהמראות גרם לו לרצות לחזור לארץ ולהתגייס למילואים. לאחר שנאמר לו להמתין, הוא החליט שעליו לפעול. הוא צפה גל של אנטישמיות והכחשות בעולם הערבי, וידע שעליו לעמוד לצד מדינתו. הוא החל ליצור סרטונים באנגלית שנועדו לקהל בינלאומי, כדי להפריך את השקרים המופצים על ישראל. הוא ניסה ליצור תכנים גם בערבית, אך חדל מכך בשל תגובות השנאה והאיומים שקיבל.

האידאולוגיה של האסלאם הקיצוני

אשקר מסביר כי האסלאם רואה את עצמו כדת הסופית והמושלמת. על־פי תפיסה זו, יהודים ונוצרים יכולים לחיות תחת שלטון מוסלמי כד’ימים, במעמד מושפל ותוך תשלום מסים כבדים. שיבת היהודים לישראל והקמת מדינה עצמאית מהוות בעיה תיאולוגית ועלבון עמוק לעולם המוסלמי, שכן קבוצה קטנה של יהודים הצליחה להביס אותם שוב ושוב. לדבריו, האסלאם הקיצוני מפרש את ההצלחה הישראלית כעונש על כך שהמוסלמים סטו מדרך האסלאם של “תור הזהב”. הם מאמינים שברגע שיצליחו למחוק את המדינה היהודית, זו תהיה ההוכחה לחזרתם לדרך הנכונה, ומשם יוכלו להמשיך לכיבוש העולם.

אנטישמיות באירופה והדילמה הליברלית

אשקר, המתגורר בגרמניה, רואה במדינה זו את התקווה האחרונה של אירופה מול האסלאמיזם. הוא טוען כי הליברלים באירופה, שנלחמים נגד כל סממן של נאציזם, מתעוורים מול אידאולוגיה דומה שצומחת מתחת לאפם. בוריס גורליק מציין את הדילמה הליברלית: הפחד להגביל חופש דת מזכיר להם את שנות השלושים והארבעים. אשקר משיב כי אירופה חוששת “לקרוא לילד בשמו” ולהתמודד עם האסלאם. הוא מספר על טיול בירדן עם צעירה גרמנייה, שם נתקלו ביחס משפיל כלפי נשים מצד מארח בדואי. בת זוגו לטיול התקשתה לגנות את היחס, בעוד שאם גברים גרמנים היו נוהגים כך, הם היו נעצרים מיד. לטענתו, אירופה מעניקה “הנחות” למוסלמים ומתירה להם לקרוא להשמדת יהודים ולדרוש חוקי שריעה, במקום לדרוש מהם לעמוד בסטנדרטים אירופיים.

עליית הימין והעתיד של היבשת

אשקר סבור כי השנאה כלפי יהודים באירופה מתחלפת בהדרגה בשנאה כלפי ערבים, בשל העלייה בפשיעה ובטרור מצד מהגרים. הוא מתאר כיצד מדינות כמו צרפת והולנד הן “אבודות” ויהפכו לח’ליפויות אירופיות. לדבריו, הוא חזה כבר לפני 17 שנה שהמדיניות הליברלית של “הדלת הפתוחה” תוביל לעליית הימין הקיצוני. אזרחים גרמנים מן השורה, שמאסו בפשיעה, פונים למפלגות כמו “אלטרנטיבה לגרמניה” (AfD) מתוך תחושה שרק הן מגנות על ערכיהם. באופן אירוני, מצביעים אלו נוטים להיות יותר פרו־ישראלים מהשמאל. עם זאת, אשקר מודאג יותר מהדור הצעיר בגרמניה, דור הטיקטוק, שמאס בלימודי השואה והופך פגיע לתעמולה אסלאמיסטית וקומוניסטית המאשימה את היהודים. הוא מספר כיצד הסתנן להפגנות פרו־פלסטיניות ושמע בערבית קריאות להשמדת העם היהודי, לצד תיאוריות קונספירציה מופרכות על תוכניות ישראליות לכבוש את המזרח התיכון.

הדרך קדימה

לטענת אשקר, המערב נמצא בטורניר שחמט בעוד האסלאם נמצא בטורניר סייף. הוא מאמין שהאימפריה המוסלמית מעולם לא ויתרה על הרעיון לכבוש את העולם, ופעילים אסלאמיסטים אומרים בגלוי שבתוך עשורים ספורים הם יהיו הרוב באירופה ויכוננו בה חוקי שריעה. הפתרון, לדעתו, הוא שהמערב יציב סטנדרטים ברורים למוסלמים ויאכוף אותם ללא פשרות. הוא מציין לחיוב מדינות כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית, שמנסות לקדם גרסה מודרנית יותר של האסלאם. באשר לישראל, תפקידה הוא להמשיך לשמור על הדמוקרטיה שלה, להאיר בזרקור את סכנות האסלאם הקיצוני כדי להזהיר את המערב, ובעיקר, להמשיך להיות חזקה.