תקווה חדשה לסוריה?

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

סוריה החדשה: ממשלת מומחים או חזית של אל-קאעידה?

בפרק זה מתארח ד”ר ירון פרידמן כדי לדון בהתפתחויות בסוריה לאחר נפילת משטר אסד. השיחה מתמקדת בממשלה החדשה שהרכיב אחמד א-שרע (אל-ג’ולאני), בחוקת המעבר שפרסם, ובשאלה האם סוריה צועדת לקראת דמוקרטיה או דיקטטורה אסלאמית חדשה.

ממשלה חדשה, פנים ישנות

לדברי ירון פרידמן, על פני השטח, הממשלה החדשה שהציג א-שרע נראית מבטיחה. מספר השרים צומצם מ-28 ל-23, ורובם אנשי מקצוע משכילים ובעלי תארים מתקדמים בתחומם. עם זאת, פרידמן מצביע על מספר בעיות מהותיות. ראשית, הממשלה לא נבחרה אלא מונתה על־ידי א-שרע, שתפס את השלטון בכוח. שנית, הייצוג הנשי והמיעוטי בממשלה זעום. ישנה שרה אחת בלבד, נוצרייה, ושני שרים מקרב המיעוטים בתפקידים שוליים יחסית: שר חקלאות דרוזי ושר תחבורה עלווי. זוהי ירידה דרמטית בייצוג העלווים, שהיוו כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה והחזיקו בממוצע שלושה עד ארבעה תיקים בממשלות אסד.

הכוח האמיתי, טוען פרידמן, מרוכז בידי שרים שהם בכירים לשעבר בארגון הטרור היאת תחריר א-שאם (התארגנות לשחרור הלבנט), שלוחת אל-קאעידה בסוריה. כך למשל, שר הפנים החדש היה בעבר אחראי על חיסולים בארגון, ושר ההגנה היה מהנדס שסיפק תמיכה טכנית לפעיליו. שר החוץ, אסעד חסן א-שייבאני, הוא ממייסדי הארגון, אך נחשב למלומד ובעל קשרים באירופה, וא-שרע תולה בו תקוות להסרת הסנקציות הבינלאומיות.

בניגוד לממשלת אסד, שרוב שריה היו תחת סנקציות אישיות, בממשלה החדשה רק שר אחד נמצא תחת סנקציות. כצעד לפיוס, קיבלו הכורדים שני תיקים, כולל תיק החינוך, לאחר שנים של אפס ייצוג. פרידמן מסביר שזהו ניסיון של א-שרע להגיע להסכם עם האוטונומיה הכורדית, אך הכורדים עצמם אינם ממהרים לקנות את המחווה. מסקנתו של פרידמן היא שזו אינה ממשלת כל הסורים, אלא “סוניסטן”: מדינה הנשלטת על־ידי ערבים סונים מהבסיס הפוליטי של א-שרע.

חוקה זמנית ומופתי חדש

במקביל להרכבת הממשלה, מינה א-שרע מופתי חדש לסוריה, השיח’ אוסאמה א-ריפאעי. לדברי פרידמן, א-ריפאעי הוא איש דת בן 80 בעל לגיטימציה רחבה בקרב הסונים, אך גם בעל אג’נדה של האחים המוסלמים. הוא נמלט מסוריה פעמיים, פעם לסעודיה ופעם לטורקיה, שם קיבל חסות מארדואן. פרידמן מציין כי א-ריפאעי הוא מתנגד חריף לאיראן, מה שמתיישב עם הקו הנוכחי של א-שרע, שטוען כי במלחמתו בנוכחות האיראנית הוא מסיר כל איום על ישראל.

חוקת המעבר שפורסמה מעניקה לא-שרע כוח כמעט אבסולוטי. היא מכוננת משטר נשיאותי ללא ראש ממשלה, שבו הנשיא ממנה את כל השרים, את השופטים הבכירים, וכן שליש מחברי הפרלמנט. בסיס החקיקה הוא השריעה, והנשיא חייב להיות מוסלמי (סעיף שהיה קיים גם בחוקה הקודמת). הנקודה החיובית היחידה, לפי פרידמן, היא קביעת מונופול של המדינה על הכוח הצבאי ואיסור על קיום מיליציות. עם זאת, הוא מעריך שבכירי היאת תחריר א-שאם פשוט יהפכו למפקדי הצבא החדש.

מדוע לא נערכות בחירות?

א-שרע נמנע מלהשתמש במילה “דמוקרטיה” ורק רמז שאולי יתקיימו בחירות בעוד כארבע שנים. פרידמן סבור שזו טעות. לדבריו, אם א-שרע היה עורך בחירות כעת, הוא היה זוכה בניצחון סוחף. הרוב הסוני אסיר תודה לו על הפלת משטר אסד, והמיעוטים (כ-30% מהאוכלוסייה) אינם מהווים איום אלקטורלי. ניצחון בבחירות היה מעניק לו לגיטימציה בינלאומית ומסייע בהסרת הסנקציות. המתנה של ארבע שנים, לעומת זאת, חושפת אותו לטעויות שישחקו את הפופולריות שלו, שכבר נמצאת בירידה על רקע המצב הכלכלי הקשה. פרידמן משער שא-שרע אולי אינו מתכוון כלל לקיים בחירות, או שהוא מקווה לחקות את המודל של ארדואן: להשיג תחילה צמיחה כלכלית ורק אז ללכת לבחירות על גל של פופולריות.

המצב הכלכלי והתלות בכורדים

המצב הכלכלי בסוריה קשה וממשיך להידרדר. הבטחות לסיוע ממדינות המפרץ טרם מומשו, וא-שרע אינו יכול לעמוד בהבטחתו להכפיל את משכורות עובדי המדינה. הנכס הכלכלי המשמעותי ביותר של סוריה הוא הנפט, אך רוב המאגרים נמצאים באזור שבשליטת הכורדים. לכן, הסכם איתם הוא קריטי עבור א-שרע כדי להזרים נפט לבתי הזיקוק ולהתניע את הכלכלה. הדבר מציב אותו במסלול התנגשות עם טורקיה, המתנגדת לכורדים. במקביל, המאבק של א-שרע בחיזבאללה בגבול לבנון נמשך, מה שמונע ממנו גישה לדלק האיראני הזול שזרם למדינה בתקופת אסד. פרידמן מסכם כי העתיד הקרוב יגלה אם א-שרע ינסה לבנות מדינה לכל אזרחיה או ימשיך בדרכו האידאולוגית ויבסס דיקטטורה סונית.