הכרישים של עזה

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

מחקר ישראלי עקב אחר שוק הדגים בעזה דרך הרשתות החברתיות

האורח בפרק הוא רעם נרי, אקולוג ימי מקמפוס אילת של אוניברסיטת בן גוריון וחבר עמותת “כרישים בישראל”. נרי מספר על עבודת המאסטר שלו, שבמסגרתה חקר את הדיג הלא־חוקי של כרישים ובטאים (דגי סחוס) ברצועת עזה. המחקר, שהתבסס על איסוף נתונים מהרשתות החברתיות, מספק הצצה נדירה לשוק הדגים העזתי, לשיטות הדיג ברצועה ולהשפעות המלחמה והמצור על הסביבה הימית.

שיטת המחקר: מודיעין ממקורות גלויים

לדברי נרי, המחקר החל בעקבות דיווחים ותמונות שהגיעו לעמותת “כרישים בישראל” מנמל הדייג בעזה. כדי לאסוף נתונים באופן שיטתי, הוא אימץ שיטות של מודיעין ממקורות גלויים (OSINT). הוא איתר ועקב אחר דפי פייסבוק וטיקטוק של חנויות דגים, סוחרים ודייגים משפיענים ברצועה. לשם כך, הוא למד ערבית ואת שמותיהם המקומיים של מיני הדגים השונים.

הסיבה שהשיטה הזו יעילה במיוחד בעזה, מסביר נרי, היא המחסור בחשמל ובאמצעי קירור. סוחרי הדגים חייבים למכור את הסחורה הטרייה במהירות האפשרית. לכן, הם מפרסמים ברשתות החברתיות סרטונים ותמונות של השלל היומי מיד עם הגעתו לשוק, לעיתים בצירוף פתק עם התאריך כדי להוכיח את טריותו. כך נוצר תיעוד יומי כמעט מלא של מה שנדוג ונמכר. המחקר אסף נתונים מתחילת 2020 ועד ינואר 2023, וכן המשיך במעקב גם לאחר פרוץ המלחמה.

כרישים ובטאים בשוק העזתי

בישראל, כל דגי הסחוס, הכוללים כרישים, בטאים (כמו טריגונים ומנטות) וגיטרנים, הם מינים מוגנים מאז 2005. לעומת זאת, בעזה, כמו ברוב מדינות האזור, אין אכיפה של איסורי דיג דומים.

מהמחקר עולה כי כל שלל דגי הסחוס בעזה מיועד למאכל מקומי. בניגוד לשוק האסייתי, שם סנפירי כרישים הם מצרך יוקרתי, בעזה הסנפירים נזרקים או משמשים כפיתיון. נרי מספר כי סביב אכילת בשר כרישים התפתחו אמונות מקומיות, למשל שהוא מחזק את הגבר או שאכילת עובר של כריש זכר מבטיחה שהתינוק שיוולד יהיה בן.

דיג יתר ושיטות הרסניות

הדיג בעזה, לפי נרי, אינו מנוהל ואינו מפוקח. הדייגים משתמשים בשיטות דיג הרסניות ולא־סלקטיביות, כמו רשתות מכמורת הנגררות על קרקעית הים וגורפות כל מה שבדרכן. כתוצאה מכך, כחמישים אחוז מהשלל הוא שלל לוואי, כלומר דגים ובעלי חיים אחרים ללא ערך מסחרי. אך בניגוד למקומות אחרים, בעזה גם שלל הלוואי מגיע לשוק ונמכר כמזון.

באופן פרדוקסלי, המגבלות שצה”ל מטיל על אזורי הדיג יוצרות מעין שמורות ימיות זמניות. באזורים שאליהם אסור לדייגים להיכנס, אוכלוסיות הדגים יכולות להשתקם, מה שכנראה מונע קריסה מוחלטת של המערכת האקולוגית.

השפעת המלחמות והמצור על הדיג

המחקר מראה קשר ישיר בין המצב הביטחוני לבין היקף הדיג ומגוון המינים. לאחר מבצע “שומר החומות”, כשאזור הדיג המותר הורחב עד ל־15 מייל ימי, הדייגים הגיעו למים עמוקים יותר. כתוצאה מכך, הם דגו מינים שטרם ראו, ותיעדו אותם ברשתות החברתיות בשאלה “מה זה הדג הזה?”.

במהלך המלחמה הנוכחית, נמל עזה וחלק גדול מצי הדיג הושמדו. הדיג הצטמצם לסירות קטנות (חסקה) בקרבת החוף. השלל מורכב כעת בעיקר מדגים קטנים וצעירים, מה שמעיד על דיג לצורכי הישרדות תזונתית. המחירים בשוק זינקו: למשל, מחיר קילוגרם של גיטרן, מין בסכנת הכחדה חמורה, קפץ מ־20 שקלים לפני המלחמה ל־100 שקלים. נרי מציין כי כל העסקאות שתועדו היו בשקלים.

זיהום ודגים רעילים

נרי מזהיר כי המים מול חופי עזה מזוהמים מאוד, בין היתר בשל קריסת מערכות טיהור השפכים. הזיהום במתכות כבדות מצטבר בגופם של טורפי־על כמו כרישים, ותהליך זה, המכונה ביו־אקומולציה, הופך את בשרם למסוכן למאכל.

בנוסף, בים התיכון נפוץ דג אבו נפחא הרעיל, שגם הוא מגיע לשוקי עזה. הדייגים מודעים לסכנה ומפרסמים אזהרות מפניו. נרי מספר כי דרך פוסטים כאלה הגיע לדף הפייסבוק של המשטרה הימית של חמאס, שבין תפקידיה אוכפת את איסור המכירה של דגים רעילים.

גורל הדייגים

נרי מספר כי כשליש מדפי המדיה החברתית אחריהם עקב הפסיקו לפעול אחרי השבעה באוקטובר. רבים מהדייגים, צעירים תושבי מחנות הפליטים, נהרגו במלחמה. בתקופת הפסקת האש, הוא זיהה רבים מהם בתמונות ההרוגים שפורסמו ברשתות על ידי תושבים שחזרו לבתיהם ההרוסים. למרות זאת, כמה חנויות דגים נפתחו מחדש וחזרו לפרסם את מרכולתן, באותה שיטה בדיוק.