סוריה החדשה - סיכום ביניים

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

שלושה חודשים לנפילת משטר אסד: מי אתה, אחמד א-שרע?

שלושה חודשים לאחר נפילת משטר אסד בסוריה, הפרשן ירון שב לפודקאסט כדי לסכם את תחילת שלטונו של אחמד א-שרע, המוכר יותר בכינויו הקודם, אבו מוחמד אל-ג’ולאני. הפרק עוסק בשאלת זהותו של המנהיג החדש, במצב הכלכלי והחברתי בסוריה, ובאתגרים העומדים בפני המשטר החדש.

דוקטור שרע ומיסטר ג’ולאני

ירון פותח בסקירה ביוגרפית של אחמד א-שרע, בניסיון להבין מיהו האיש ששולט כעת בסוריה. א-שרע נולד ב-1982 בריאד שבסעודיה למשפחה שמוצאה מרמת הגולן, ומכאן כינויו “אל-ג’ולאני”. הוא גדל בדמשק, שם ספג חינוך איסלאמי סלפי מדרשן בחלב, זאת בניגוד מוחלט לאביו, שהיה אקדמאי נאצריסט, חילוני ופן־ערבי. לדברי ירון, האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 השפיעה עליו עמוקות.

ב-2003 נסע א-שרע לעיראק כדי להילחם בכיבוש האמריקאי, שם הצטרף לאל-קאעידה והיה מקורב לאבו מוסעב א-זרקאווי, מייסד דאעש. הוא נתפס על־ידי האמריקאים ב-2006 ובילה חמש שנים בכלא, שם לימד אסירים אחרים ערבית ספרותית. לאחר שחרורו ב-2011, נשלח על־ידי איימן א-זוואהרי, מנהיג אל-קאעידה דאז, להקים סניף של הארגון בסוריה.

בסוריה, הקים ג’ולאני את ארגון ג’בהת א-נוסרה, שהתבסס בעיקר על מתגייסים סורים, בניגוד לדאעש שהורכב מזרים. הדבר יצר יריבות עקובה מדם עם אבו בכר אל-בגדאדי. ב-2016, ג’ולאני ניתק רשמית את קשריו עם אל-קאעידה ושינה את שם ארגונו ל”היאת תחריר א-שאם”. ירון מציין את יכולותיו האסטרטגיות של ג’ולאני, שהתבטאו בהקמת קואליציית “ג’יש אל-פתח” ב-2015, אשר כמעט והביאה למפלת אסד אלמלא ההתערבות הרוסית. לטענת ירון, התערבות זו דחתה את נפילת המשטר בעשור.

משטר סלפי מתון?

ירון מביע ספקנות רבה לגבי “התמתנותו” של א-שרע. הוא מדגיש כי המנהיג החדש אינו מדבר על דמוקרטיה, אלא על “שחרור”. הוא מינה את ממשלתו הסלפית מאידליב לנהל את המדינה מדמשק, והצבא החדש שהוקם משתמש בסיסמאות אסלאמיות. כמו כן, תכני הלימוד במערכת החינוך מקבלים אופי דתי יותר ויותר, והתבטאויות של בכירה בממשל בנושא מעמד האישה עוררו זעם בקרב נשים סוריות רבות.

כלכלה במשבר חריף

המצב הכלכלי בסוריה, שהיה גרוע עוד לפני נפילת אסד, החמיר עוד יותר. הסנקציות הבינלאומיות לא הוסרו, אספקת החשמל כמעט ואינה קיימת, והסיוע האיראני, שכלל דלק מוזל, פסק. בנוסף, האוטונומיה הכורדית בצפון־מזרח המדינה, ששולטת על שדות הנפט, הפסיקה את האספקה למשטר החדש בתגובה לתקיפות נגדה. קופת המדינה ריקה, וא-שרע פונה לסעודיה ולקטר בבקשת סיוע. ירון מעריך כי כל סיוע כזה יגיע עם מחיר פוליטי כבד, והמדינות התומכות ישתלטו על סוריה כפי שאיראן עשתה קודם.

מצוקת המיעוטים

אחד הנושאים המדאיגים ביותר הוא מצב המיעוטים. העדה העלווית, שהייתה דומיננטית תחת משטר אסד, מסרה את נשקה וכעת היא חשופה לפגיעות. ירון מתאר מעשים המגיעים עד כדי פוגרומים, כאשר אנשי המשטר החדש נכנסים לבתיהם של עלווים באמתלה של חיפוש אחר נאמני אסד.

הדרוזים והכורדים, שרואים את גורל העלווים, מסרבים להתפרק מנשקם. הדרוזים בדרום חשים מוגנים יחסית בזכות קרבתם לגבול עם ישראל וירדן. הכורדים בצפון חוששים מנסיגה אמריקאית שתפקיר אותם לידי טורקיה וכוחותיו של א-שרע. ירון מסביר כי על־פי הפסיקה הסלפית־ג’יהאדיסטית, גם העלווים וגם הדרוזים נחשבים כופרים שדינם מוות.

הכרה בינלאומית ומתח בגבול לבנון

למרות אופיו הבעייתי, משטרו של א-שרע זכה להכרה ממדינות ערביות רבות, בהן סעודיה, איחוד האמירויות, קטר, בחריין, ירדן, מצרים ומרוקו. ירון מציין כי התומכות העיקריות הן טורקיה וקטר, מה שלדעתו אינו מבשר טובות. במערב, רק צרפת הכירה במשטר החדש.

במקביל, מתנהלת מלחמה של ממש בגבול סוריה-לבנון. כוחותיו של א-שרע תוקפים כפרים שיעיים בסוריה וגם יורים לעבר אזור הבקאע בלבנון, בטענה שהם נלחמים במבריחי סמים. חיזבאללה והשיעים בלבנון רואים בכך תירוץ למתקפה עדתית. ירון מסכם כי העתיד נראה קודר, וכי הסיכוי לשלום בין ישראל לסוריה, או אפילו לנורמליזציה, התרחק מאוד.