שנת 2024 במזרח התיכון

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

מלחמת חרבות ברזל וטלטלה אזורית

בפרק זה, ירון פרידמן סוקר את אירועי שנת 2024 במזרח התיכון, שנה שהתאפיינה במלחמה רב־זירתית וטלטלות אזוריות, ומנסה להעריך את ההתפתחויות הצפויות בשנת 2025. השיחה נעה בין הזירות השונות, מהמעגל הפנימי של עזה והגדה ועד למעגלים הרחבים יותר של סוריה, לבנון, איראן ומדינות המפרץ.

הזירה הפלסטינית: עזה והגדה המערבית

לדברי ירון, שנת 2024 התאפיינה בכניסת צה”ל לרצועת עזה, השתלטות על שטחה ופירוק גדודי חמאס. עם זאת, הוא מציין כי שרידי הכוח של חמאס אינם מראים סימני כניעה, תופעה שהוא מייחס למוטיבציה גבוהה ולאינדוקטרינציה רבת שנים. הוא מתאר את מערכת החינוך של חמאס מאז 2007 כמנגנון שהפיץ הסתה אנטישמית ודתית קיצונית, אשר ביצעה דה־הומניזציה ליהודים והכשירה את הקרקע למתקפת השבעה באוקטובר.

התגובה הישראלית הייתה חזקה והשיבה במידה רבה את ההרתעה. ירון מזכיר את נתוני משרד הבריאות הפלסטיני, המדברים על עשרות אלפי הרוגים, אך מדגיש כי הנתונים אינם מבחינים בין מחבלים לאזרחים. הוא מבקר בחריפות את רשת אל־ג’זירה על תעמולתה נגד ישראל. השאלה המרכזית שנותרה פתוחה, לדבריו, היא מי ישלוט ברצועה ביום שאחרי המלחמה. בהיעדר הסכמה ישראלית על חלופה כמו הרשות הפלסטינית, האפשרות הנותרת היא שלטון צבאי ישראלי, תרחיש קשה עם השלכות חמורות.

במקביל, גם ביהודה ושומרון התנהלה לחימה משמעותית, עם מאות עצורים, הרוגים פלסטינים רבים ופיגועים נגד ישראלים.

לבנון: מכה לחיזבאללה

המלחמה בעזה יצרה אפקט דומינו שהוביל למלחמה בצפון. ירון מסביר כי נסראללה קשר את גורל לבנון לגורל עזה, והתעקשותו כי תושבי הצפון לא יחזרו לבתיהם לא הותירה לישראל ברירה אלא לצאת למתקפה רחבה ולחסל את צמרת חיזבאללה. לדבריו, נסראללה הוא “חמום מוח” שהביא את האסון על ארגונו.

כעת חלה הפסקת אש זמנית, שבמהלכה צבא לבנון אמור להתפרס בדרום, אך הוא עושה זאת באיטיות רבה. ירון מתאר את צבא לבנון כחלש, מפורר וחסר מוטיבציה. במקביל, האוכלוסייה הלבנונית מתחילה להפנים את היקף המכה שספג חיזבאללה, והביקורת הפנימית נגדו גוברת. השאלה היא אם הדבר יתורגם לשינוי פוליטי, או שחיזבאללה ינסה לחדש את הלחימה כדי להוכיח את כוחו.

סוריה: נפילת משטר אסד

הפגיעה בחיזבאללה בלבנון הובילה לקריסת משטרו של בשאר אל־אסד בסוריה. ירון מתאר כיצד נסיגת כוחות חיזבאללה מסוריה, לצד תקיפות ישראליות, יצרה הזדמנות לארגוני האופוזיציה הסונית באידליב. ארגונים אלה, ובראשם “היאת תחריר א־שאם” בהנהגת אחמד א־שרע (אל־ג’ולאני), פתחו במתקפת בזק וכבשו את דמשק תוך ימים. צבא אסד, שהיה חלול, מושחת ורעב, פשוט התפרק.

כעת, סוריה הפכה ממדינת חסות איראנית למדינת חסות טורקית. השלטון החדש בדמשק מורכב מארגונים סלפים־ג’יהאדיסטים, שבעבר היו מזוהים עם אל־קאעידה. למרות ניסיונותיו של אל־ג’ולאני להציג חזות מתונה, ירון מביע דאגה עמוקה מהשינויים במערכת החינוך ומהפגיעה במיעוטים, בעיקר בעלוואים. הדרוזים, שרואים מה קורה לעלוואים, מסרבים למסור את נשקם. גם עתיד הכורדים בצפון־מזרח המדינה, השולטים על שדות הנפט, לוט בערפל.

ירדן ומצרים: יציבות תחת לחץ

ירדן ומצרים שמרו על יציבות בשנת 2024, אך שתיהן מתמודדות עם משברים כלכליים קשים ולחץ ציבורי גובר בעקבות המלחמה בעזה. בירדן, המלך עבדאללה התיר לתנועת “האחים המוסלמים” לשוב לפרלמנט כדי לשחרר לחץ, אך הופתע מעוצמתם בבחירות, שם זכו בחמישית מהמושבים. לדברי ירון, זהו המצב מהווה “פצצת זמן”.

במצרים, הכלכלה ספגה מכה קשה עקב חסימת נתיבי השיט בים האדום על־ידי החות’ים, הפוגעת בהכנסות מתעלת סואץ. מצרים אינה יכולה לפעול צבאית נגד החות’ים בשל בקשתה של סעודיה, המעוניינת לשמור על הפסקת האש שלה עם הארגון בתימן. עם זאת, הסכם השלום עם ישראל עמד במבחן, ומצרים נמנעה מהתערבות צבאית או קליטת פליטים פלסטינים.

עיראק, איראן ומדינות המפרץ

בעיראק, המיליציות הפרו־איראניות נמנעו מהתערבות במלחמה בסוריה, למרות דרישה מפורשת מאיראן. ירון מסביר זאת בחששן מאפקט דומינו שיגיע גם אליהן, ובלחץ אמריקאי וממשלתי. המגמה בעיראק היא התקרבות לציר הסוני המתון של סעודיה והאמירויות.

איראן, מצידה, חשה כי השקעות של מיליארדים במיליציות פרוקסי ירדו לטמיון. היא ניצבת בפני ביקורת פנימית, וכל מה שנותר לה כעת הוא קלף הגרעין, בתקווה להגיע להסכם עם הממשל האמריקאי החדש. סעודיה, לעומת זאת, מעוניינת בשקט וביציבות כדי לקדם את חזונה הכלכלי, ולכן שומרת על יחסים תקינים עם איראן כדי לרסן את החות’ים.

לסיכום, ירון סבור כי שנת 2025 טומנת בחובה סכנות והזדמנויות. גורל שיקום עזה, והשאלה אם הכסף יגיע ממדינות מתונות כמו סעודיה והאמירויות או מגורמים כמו קטר וטורקיה, יהיה קריטי. הוא מסיים בנימה אופטימית זהירה, ומקווה שממשל אמריקאי חדש ירצה להרחיב את הסכמי אברהם ויביא ליציבות רבה יותר באזור.