סוריה לאן?

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

נפילת משטר אסד בסוריה

בפרק זה מתארח ירון פרידמן לשיחה על ההתמוטטות המהירה של משטר בשאר אל-אסד בסוריה, לאחר חמישים שנות שלטון של משפחתו. ירון מנתח את הסיבות לנפילת המשטר, את זהות הכוחות המנצחים, את גורל המיעוטים בסוריה החדשה ואת ההשלכות על ישראל והמזרח התיכון.

הסיבות להתמוטטות המהירה

ירון מסביר שההתמוטטות אינה מפתיעה, אלא המשך ישיר של המצב ב-2015, רגע לפני שהתערבות רוסית הצילה את אסד. לדבריו, המשטר הסורי היה חלש מאוד ושרד רק בזכות שני “קביים”: חיל אוויר רוסי ומיליציות שיעיות בגיבוי איראני. ברגע שהקביים האלה הוסרו, עקב המלחמה באוקראינה שהעסיקה את רוסיה, המצוקה של איראן והמכות שספג חזבאללה מישראל, הצבא הסורי נותר לבדו והתפרק במהירות.

את ההזדמנות ניצלו ארגוני המורדים באידליב, ובראשם היאת תחריר א-שאם. הם התאחדו, ככל הנראה בהכוונה טורקית, ותקפו. ירון מציין כי חזבאללה ניסה לשלוח אלפי לוחמים לסייע למשטר באזור חומס, אך דמשק נפלה לפני שהספיקו להילחם והם נסוגו. בעקבות הנפילה, נראו שיירות של עלווים ושיעים נמלטים מדמשק וחוזרים לאזורי המוצא שלהם בחוף הסורי ובלבנון.

המנצחים וגורל המיעוטים

ירון מזהה שני זרמים מרכזיים בקרב המורדים המנצחים. הזרם הראשון הוא “הצבא הלאומי הסורי”, הנתמך ישירות על ידי טורקיה ונחשב למתון יחסית. הזרם השני, שהוא כוח המחץ, הוא ארגון “היאת תחריר א-שאם” בראשות אבו מוחמד אל-ג’ולאני. זהו ארגון סלפי-ג’יהאדיסטי, שלוחה לשעבר של אל-קאעידה, והוא נחשב למסוכן ביותר.

נפילת המשטר מעוררת חרדה קשה בקרב המיעוטים. העלווים, קהילתו של אסד, מקווים לקבל חסות מרוסיה, שעדיין מחזיקה בסיסים באזור החוף. הכורדים, שחוששים מנסיגה אמריקאית, בונים על נוכחות 900 החיילים האמריקאים וייתכן שפונים גם לישראל. הדרוזים באזור סווידא, שבעבר תמכו באסד אך הסתכסכו עמו במהלך מלחמת האזרחים, חוששים מגורלם תחת השלטון החדש ועלולים לפנות לעזרה לירדן או לישראל. לדברי ירון, הנוצרים והאסמאעילים זוכים בינתיים ליחס סובלני, כל עוד אינם מתנגדים לשלטון החדש.

הסכנה מבתי הכלא

ירון מזהיר מפני סכנה חמורה שנשקפת משחרור האסירים מבתי הכלא הידועים לשמצה של המשטר, כמו כלא סיידנאיא. הוא מסביר שאף על פי שאנשים חפים מפשע רבים שוחררו, יחד איתם יצאו לחופשי גם ג’יהאדיסטים ופושעים מסוכנים ביותר. הוא מזכיר שבתחילת מלחמת האזרחים ב-2011, אסד עצמו שחרר אסלאמיסטים קיצונים מהכלא. ירון סבור כי ייתכן שאסד עשה זאת במכוון כדי “לצבוע” את האופוזיציה בגוונים קיצוניים, ובכך להרחיק ממנה תמיכה מערבית. כעת, שחרור “מפלצות” אלו עלול להוביל להקמת ארגוני טרור חדשים ומסוכנים בעתיד.

בשורות טובות ורעות

ירון מציג תמונה מורכבת של המצב החדש. הבשורה הרעה היא האידאולוגיה של הכוחות השליטים. הוא מספר על סרטונים מהמסגד האומיי בדמשק, שבהם נראים סלפים מכריזים על כוונתם להגיע לירושלים. הדבר מאשש את החשש ששאיפותיהם אינן מוגבלות לסוריה, אלא מכוונות לכינון שלטון אסלאמי על כל אזור “בילאד א-שאם”, הכולל את ישראל.

מנגד, ישנן גם בשורות טובות. הראשונה היא קריסת “הציר היבשתי” האיראני. המעבר להעברת נשק ולוחמים מאיראן, דרך עיראק וסוריה ללבנון, נחסם כעת על ידי כוחות סונים אנטי-איראניים. זהו מכה קשה לחזבאללה ולאיראן. הבשורה הטובה השנייה היא התנהלותו הפרגמטית של מנהיג המורדים, אל-ג’ולאני. הוא מנסה להציג פנים מתונות, לדבר על “סוריה לכל אזרחיה” ולהרגיע את המיעוטים. ירון מעריך שהתנהגות זו נובעת מאינטרס ברור. כדי לזכות בלגיטימציה בינלאומית, לקבל סיוע כלכלי ממדינות המפרץ ולבסס את שלטונו, על ג’ולאני להימנע ממעשי טבח ולשמור על יציבות. אינטרס זה עשוי לרסן אותו ולאלץ אותו לוותר, לפחות למראית עין, על האידאולוגיה הקיצונית שלו.