מי נגד מי בסוריה

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

מתקפת הפתע של המורדים בסוריה

בפרק זה, ירון סוקר את מתקפת הפתע של כוחות האופוזיציה בצפון סוריה ואת קריסת הסטטוס קוו שהתקיים במדינה מאז 2017. השיחה, שהוקלטה ב־3 בדצמבר, מנתחת את הסיבות להתפרצות הלחימה דווקא עכשיו, את זהות הכוחות הפועלים, את האינטרסים של המעצמות האזוריות ואת ההשלכות על עתידה של סוריה ועל המיעוטים החיים בה.

רקע: שלוש הסוריות

לדברי ירון, עד להתפתחויות האחרונות, סוריה הייתה מחולקת בפועל לשלוש ישויות. כ־70% משטח המדינה, בעיקר הרצועה המיושבת ממערב, היו נתונים לשליטתו של בשאר אל־אסד. שלטונו נשען על סיוע אווירי וימי מרוסיה ועל כוחות קרקעיים של מיליציות שיעיות פרו־איראניות, שהחליפו את הצבא הסורי השחוק שרבים מחייליו הסונים ערקו. בצפון־מזרח התקיימה אוטונומיה כורדית, ובצפון־מערב, במחוז אידליב, התבצרה המובלעת האחרונה של האופוזיציה הסונית. מצב זה נשמר יציב יחסית מאז 2017.

מדוע עכשיו?

ירון מסביר שהמתקפה הנוכחית היא חלק מ”אפקט דומינו של מלחמות” שהחל במלחמה בעזה, המשיך ללבנון וכעת הגיע לסוריה. המלחמה מול ישראל החלישה את חזבאללה, שככל הנראה הסיג כוחות מסוריה, ויצרה ריק שאותו המורדים מנצלים. במקביל, רוסיה, פטרוניתו של אסד, מדולדלת בעצמה עקב מלחמתה באוקראינה. הטורקים, פטרוני המורדים באידליב, זיהו את חולשת הציר השיעי והרוסי ונתנו אור ירוק למתקפה.

ירון מוסיף כי גם למשטר אסד ולאיראן יש אחריות למצב. הוא טוען כי ייתכן שאיראן העדיפה להשאיר את מובלעת אידליב על אש קטנה כ”מסמר ג’וחה”, תירוץ להמשיך את נוכחותה הצבאית בסוריה. במקביל, משטר אסד פיתח קונספציה שלפיה אידליב מורתעת והאיום ממנה חלף. קונספציה זו קרסה כעת, לאחר שהמשטר החל לדלל כוחות ואף לבטל את גיוס החובה.

האינטרס הטורקי

בוריס שואל מה האינטרס של טורקיה בסוריה. ירון משיב כי טורקיה, בדומה לאיראן, ניצלה את מלחמת האזרחים כדי להשתלט על שטחים נרחבים בצפון סוריה, באופן רשמי כדי ליצור “רצועת ביטחון” מפני הכורדים ודאעש. אך לדבריו, המניע האמיתי הוא המגלומניה של הנשיא ארדואן, השואף להרחיב את ההשפעה הטורקית ולהקים בסוריה ממשלת חסות איסלאמיסטית. הוא מזכיר כי זו אינה הפעם הראשונה שטורקיה מספחת שטחים מסוריה, כפי שקרה עם חבל אלכסנדרטה בתקופת המנדט הצרפתי.

זהות המורדים: לא חברים של ישראל

ירון מדגיש כי אין לטעות ולראות במורדים בני ברית. הכוח המוביל את המתקפה הוא ארגון “היאת תחריר א־שאם”, גלגול של “ג’בהת א־נוסרה” שהיה השלוחה הסורית של אל־קאעדה. מנהיג הארגון, אבו מוחמד אל־ג’ולאני, הוא טרוריסט בעל אידאולוגיה סלפית־ג’יהאדיסטית. ירון דוחה את הטענות שהארגון התמתן או שהוא עשוי להיות ידידותי לישראל. לדבריו, גם אם כרגע האויב המרכזי שלהם הוא הציר השיעי, ברשימת המטרות ארוכת הטווח שלהם נמצאת גם ישראל.

הוא טוען כי האלטרנטיבה לאסד גרועה ממנו. אסד, על אף היותו רודן אכזר, הוא שליט חילוני ששמר על שקט של 50 שנה בגבול רמת הגולן. לעומתו, שלטון ג’יהאדיסטי בגבול יהיה איום חמור בהרבה.

גורל המיעוטים והעתיד

ההתפתחויות האחרונות מעמידות את המיעוטים בסוריה בסכנה קיומית. הדרוזים, למשל, שהפגינו נגד הזנחת משטר אסד, חוששים כעת עוד יותר מהאופוזיציה האיסלאמיסטית הקיצונית. ירון מתאר דילמה קשה במחנה הדרוזי, שנאלץ לבחור בין שתי חלופות גרועות. גם גורלם של הכורדים והכפרים השיעיים המבודדים לוט בערפל.

בוריס שואל אם פיצול סוריה למדינות נפרדות אינו הפתרון. ירון סבור שזהו תרחיש מסוכן שהעולם הערבי, ובראשו הליגה הערבית, יעשה הכל כדי למנוע מחשש לאפקט דומינו שיפרק מדינות נוספות באזור. לדבריו, הפתרון המועדף על מדינות המפרץ המתונות, כמו סעודיה והאמירויות, הוא ניתוק של אסד מהציר האיראני והחזרתו לחיק העולם הערבי, תוך הבטחה לסיוע בשיקום המדינה. פתרון זה, הוא מדגיש, עדיף על האלטרנטיבה שמציעים הציר הטורקי־קטרי ותומכיו הג’יהאדיסטים. נכון לעכשיו, המצב ההומניטרי בחלב, שזה עתה נכבשה, הוא קטסטרופלי, עם דיווחים על רעב כבד ובריחת תושבים.