האנטישמיות החדשה באירופה

הסיכום הבא נוצר אוטומטית בידי בינה מלאכותית מתוך הקלטת הפרק, ובן אנוש לא בדק אותו. ייתכנו בו טעויות. ההקלטה היא המקור הקובע.

אירופה וההגירה המוסלמית: מלחמת אזרחים זוחלת

העיתונאי והסופר אלדד בק, מחבר הספר החדש “פיוס מאוחר: סיפור היחסים הסוערים בין אוסטריה לישראל”, מתארח בפרק ומנתח את המצב באירופה בעקבות אירועי שבעה באוקטובר. לדבריו, אירופה המערבית נמצאת במצב של מלחמת אזרחים זוחלת, תוצאה של הגירה מוסלמית המונית ושל חולשת הממשלות.

יחסי אוסטריה-ישראל

בק פותח בסקירת ספרו החדש, העוסק ביחסים המורכבים בין אוסטריה לישראל. הוא מתאר כיצד אוסטריה, מולדתו של היטלר, הצליחה להציג את עצמה כקורבן הראשון של הנאציזם ולהתחמק מתשלום שילומים. למרות זאת, ישראל מיהרה לכונן עמה יחסים דיפלומטיים. בק מספר על שורת משברים ביחסים, כמו בתקופת הקנצלר היהודי האנטי-ציוני ברונו קרייסקי, שהיה הראשון במערב שהעניק לגיטימציה לאש”ף ולרעיון שתי המדינות. משברים נוספים נסובו סביב בחירת קורט ולדהיים לנשיאות ועליית מפלגת החירות של יורג היידר, שהיה מקורב לסדאם חוסיין ולמועמר קדאפי. המפנה, לדברי בק, הגיע עם עלייתו של סבסטיאן קורץ, שהפך את אוסטריה לאחת המדינות הפרו-ישראליות ביותר באיחוד האירופי.

מזרח אירופה נגד מערב אירופה

בק מבחין בין מערב אירופה למרכז ומזרח אירופה. לדבריו, מדינות כמו הונגריה, פולין וצ’כיה, שהשתחררו מהשלטון הקומוניסטי, מתנגדות בתוקף להצפתן במהגרים מוסלמים. הוא מדגיש כי אין זו התנגדות להגירה באופן כללי, שכן אותן מדינות קלטו מיליוני פליטים מאוקראינה ללא קושי. ההתנגדות נובעת מהחשש לזהותן הלאומית והנוצרית, זהות שדוכאה במשך עשרות שנים תחת הקומוניזם. לעומת זאת, מהגרים בלתי חוקיים מעדיפים את מדינות מערב אירופה, כמו גרמניה, אוסטריה וסקנדינביה, בשל מדיניות הרווחה הנדיבה יותר. כתוצאה ממשבר ההגירה של 2015-2016, הנוף האנושי בערים המערביות השתנה לחלוטין, והשפה הערבית נשמעת בהן בכל מקום. בק טוען כי בקרב קהילות המהגרים הללו, שיעור הפשיעה והמעורבות בארגוני פשע גבוה באופן יחסי לחלקם באוכלוסייה.

שלושה סוגי אנטישמיות

בוריס שואל האם האנטישמיות כיום באירופה מגיעה רק מהאוכלוסייה המוסלמית. בק משיב שיש להבחין בין שלושה סוגים. הראשון הוא האנטי-יהדות הדתית, שהייתה קיימת בנצרות ובאסלאם. השני הוא האנטישמיות ה”ישנה”, תנועה פוליטית וגזענית מהמאה ה-19 שראתה ביהודים גזע נחות. הסוג השלישי הוא האנטישמיות ה”חדשה”, שהיא למעשה ייבוא של האנטישמיות הישנה למזרח התיכון, תוך שימוש בסכסוך הישראלי-ערבי כתירוץ לשנאת יהודים תחת מסווה של אנטי-ציונות. לדבריו, האנטישמיות הישנה עדיין קיימת בחוגי ימין קיצוני נאו-נאצי, ואלה באופן מפתיע תומכים בפלסטינים, באיראן ובחזבאללה. הוא מציין כי ישנה ברית בין גורמי שמאל רדיקלי לימין רדיקלי נגד ישראל, ונותן כדוגמה מפלגה אוסטרית בשם “עזה” שהתמודדה בבחירות האחרונות והורכבה מפעילי שמאל, ישראלים לשעבר ובתו של בכיר חמאס.

הולנד כמרכז לפשע המאורגן

בק מתאר את הולנד כמקרה מיוחד. המדינה הפכה למרכז פעילות עולמי של קרטלי סמים ממרוקו, שניצלו את ההגירה מהמדינה כדי לבסס בה את פעילותם. הקרטלים השתלטו על חלקים משמעותיים מהכלכלה ההולנדית באמצעות כלכלה אפורה, והמדינה איבדה בפועל את ריבונותה באזורים מסוימים. ממשלות הולנד, לדבריו, נמנעו מלהתמודד עם הבעיה לאורך השנים.

מלחמת אזרחים במערב

בק מביע פסימיות לגבי העתיד. הוא טוען שהצלחת מתקפת שבעה באוקטובר הציתה במערב אינתיפאדה ערבית-מוסלמית שמטרתה כיבוש חלקים מאירופה ומצפון אמריקה. לשיטתו, אין מדובר בארגון מרכזי אלא ב”רוח זמן” הנובעת מהאידאולוגיה האסלאמית של חלוקת העולם ל”דאר אל-אסלאם” ו”דאר אל-חרב” (בית המלחמה). העימותים בין מפגינים פרו-פלסטינים לכוחות המשטרה בבירות אירופה הם, בעיניו, ביטוי למלחמת אזרחים שכבר מתרחשת. דגל פלסטין, המונף בהפגנות, הוא למעשה נס מלחמה נגד המערב כולו. הוא סבור כי הפתרון היחיד שיוותר לממשלות שיחליטו להשיב את הריבונות לידיהן יהיה הפעלת כוחות צבא בתוך הערים, מכיוון שכוחות המשטרה סורסו ואינם מסוגלים עוד להתמודד עם המצב. עם זאת, הוא מציין לטובה את גרמניה, שם הממשלה מפעילה לאחרונה יד קשה יותר נגד הפגנות אלימות.