כפר ע׳ג׳ר הוא כפר מיוחד במינו.

א. הוא היישוב העלווי היחיד בישראל. עלווים הם עדה קטנה בתוך איסלאם (כך הם טוענים, רוב המוסלמים לא מסכימים איתם). העלווים עלו לכותרות כאשר בן העדה, חאפז אל אסד הפך לשליט של סוריה, מדינה סונית ברובה.

ב. למרות שבמשך דורות תושבי הכפר ראו עצמם ״סורים״, הכפר היה דה-פאקטו בשטח לבנוני. הם החזיקו תעודות סוריות אבל עבדו בלבנון.

ג. ב־1967 כאשר ישראל כבשה (שחררה, תפסה) את רמת הגולן, המדינה הלבנונית התנערה מהכפר וישראל נאלצה לכבוש גם אותו בלי שתכננה. פסיכי, לא?

ד. בשנת 2000, עת החליט אהוד ברק לשגת לקו הבינלאומי, התברר שהקו הבינלאומי חוצה את הכפר לשניים – החלק הלבנוני והחלק הסורי, שכרגע נמצאת תחת שלטון ישראלי. כמובן, שהפתרון הנוח ביותר בעיניי כולם היה לחלק את הכפר. פשוט וקל. רק שתושביו לא הסכימו ואני ממש יכול להבין אותם. החלק המוזר הוא אחרי שיחות עם מזכ״ל האו״ם, לשכתו של אסד האב הגוסס, פוליטיקאים ישראליו ומי לא, המאבק שלהם הצליח.

אז מה קורה עכשיו? תושבי הכפר הם אזרחים ישראלים. חלקו של הכפר נמצא תחת ריבונות ישראלית מתוקף החוק שסיפח את רמת הגולן ולכן לא ניתן לא לאפשר לישראלים להכנס אליו. מצד שני, אסור לנציגים הרשמיים של מדינת ישראל לעבור לצידו הלבנוני של הכפר. מצד שני, לא ניתן לשים גבול בתוך הכפר. סמטוכה!

אז מה עושים? שמים מחסום בכניסה לכפר, מאפשרים רק לתושבי המקום ואורחיהם להכנס ובתוך הכפר התנועה חופשית. המעבר ליתר שטחי לבנון חסום על יד גדר קטנה, צוק גדול, ונחל הווזאני השוצף. כפר כמה חודשים רציתי למצוא מישהו שיזמין אותי לע׳ג׳ר, אבל זה לא הסתיע.

לכן, כאשר המורה לערבית אייל אופק פירסם שהוא מארגן טיול לע׳ג׳ר, מיד נרשמתי. ביום שישי האחרון התקיים הטיול. פגשתי שם את ד״ר עאדל שמאלי, מורה לעברית לשעבר, פעיל חברתי, משורר. ד״ר שמאלי דיבר בלהט על המקום בוא הוא גדל על מאבקו נגד חלוקתו לשניים ועל המרקם החברתי העדין שלו.

הכפר עצמו מטופח ברמה שלא תאמן. רמת הטיפוח מזכירה קצת את הגנים הבהאיים, רק שאנשים אשכרה גרים שם.

החיבה החדשה של תושבי המקום לאדריכלות בסגנון איטלקי אולי משעשעת קצת, אבל מתכתבת ממש טוב עם הנוף מסביב.

בקיצור, לא ניתן בצורה ספונטנית, אבל אם אתם שומעים על הזדמנות לבקר שם, לכו על זה בלי לחשוב!