איך צריך להראות החינוך של היום כדי להתאים למחר? למה כל עובד צריך להיות בעל גישה יזמית? כדי לברר את הנושאים האלה, זימנתי לרעיון עבודה את דנה רבין.
דנה רבין עובדת בתחומי המשאב האנושי כבר המון שנים. היא עבדה בחברות הייטק, והייתה מנהלת בארגוני HR בתאגידי ענק ובחברת סטארט אפות בתחום החקלאות. כיום דנה מנהלת את תחום שיתופי הפעולה בחטיבה לחדשנות טכנולוגית תוכנית היזמות של משרד החינוך.
אדם שאני לא מכיר בשם הקבוצה אייל פרדיס, דעתן פרסם את הגרף הזה (התוספת על דמגוגיה – שלי)
אז בואו נעשה סדר
אני אתעלם מכך שבחירת המדינות כאן מאוד מגמתית (באירלנד וצ׳כיה המספרים עוד יותר גבוה, אבל הם לא בגרף). בואו נתיחס לנתונים כפי שהם מופיעים כאן
נתחיל. קשה מאוד להתיחס לגרפים כאלה ברצינות. קודם כל, לבנון וסוריה מדינות כל כך כושלות שגם אם שלטונות היו רוצים לפרסם נתונ אמת, הם לא מסוגלים לאסוף אותם. מצרים והודו – אותו הדבר. אומנם מדינות לא כושלות לגמרי, אבל בגלל הגודל והעוני השליטה של מה שנעשה מאוד חלקית. במקרה של טורקיה (כמו גם רוסיה, סין, איראן) – קשה להאמין לאף מספר שיוצא מהשלטונות הרשמיים שלהם.
נמשיך. יש בסטטיסטיקה משהו שנקרא ״חוק המספרים הקטנים״ שאומר (בהקשר שלנו) שמספרי סיכום כגון אלו יהיו קיצוניים יותר באוכלוסיות קטנות יותר. דוגמה קיצונית: קחו קבוצה של מאה איש. אם אין בה נפתרים מקורונה, אז הסיכום בה יהיה 0 נפתרים למיליון. ברגע שיהיה נפתר אחד בודד – פתאום הסיכום יהיה 10,000 למיליון. ישראל, עם תשעת מליון התושבים שלה עדיין נחשבת למדינה לא גדולה מבחינת גודל האוכלוסיה.
נמשיך הלאה. איך ניתן בכלל להשוות מדינות שונות? קחו את פינלנד מאותו הגרף. אוכלוסיית פינלנד בערך חצי מאוכלוסיה של ישראל. השטח שלה, לעומת זאת גדול פי חמש עשרה, כך שברור שהמחלה תתפשט בה לאט יותר. מצד שני, בפינלנד 20% מהאוכלוסיה עברה את גיל 65 ואילו בארץ רק 10%. האם במצב הזה זה הגיוני להשוות תמותה ממחלה שעוברת בהדבקה ופוגעת פעיקר בזקנים? ברור שלא! ואפשר להמשיך הלאה והלאה.
לכיסום
בקיצור, מה אני רוצה להגיד? קל מאוד לקחת אג׳נדה ולבחור בפינצטה איזה מדד משווים ועם אילו מדינות כדי להראות את האג׳נדה הזאת. למשל, אפשר להראות את אחוז המחוסנים באוכלוסיה, אם רוצים, שם אנחנו במקום הטוב ביותר. אפשר להראות את מספר מקרי המוות העודפים, שם אנחנו במקום טוב באמצע
והנה עוד דוגמה: מספר הנפתרים למליון איש, כפונקציה של צפיפות אוכלוסין במדינות בעלות צפיפות הדומה לישראל
אנחנו מתחת לגרמניה, בריטניה, בלגיה ועוד. כבוד! מצד שני, אנחנו הרבה יותר צעירים מהמדינות האלה אז שוב קשה לשוות. יפן, לעומת זאת, גם צפופה, גם זקנה אבל הרבה מתחתנו.
אז מה האמת? מה המדד הנכון?
אז זהו, שאין מדד ״נכון״ יש הרבה מדדים, כל אחד משמש לבחינה של פן אחר של מציאות. המציאות מורכבת. באסה
דאטה, כך אומרים זה הזהב החדש. האם כל חברה צריכה מחלקת דאטה ואיך עושים את זה נכון? כדי לברר את הנושא הזה זימנתי ל־״רעיון עבודה״ את ד״ר רועי וורשבסקי, יזם ומנהל בתחום הדאטה. מה מבדיל בין חברות מצליחות להטמיע תהליכי דאטה לאלה שלא, מה העתיד של המקצוע והאם ״זאב בודד״ יכול להצליח בו?
איך בונים קשרים עסקיים עם העולם הערבי? כדי לדבר על הנושא הזה זימנתי ל־״רעיון עבודה״ את יוסף מחפוד לוי, מייסד ומנכ״ל של חברת ייעוץ אינסיג׳אם. יוסף מחפוד לוי למד לימודי השפה הערבית והאסלאם באונ׳ ת״א ובר אילן, הוא מרצה לערבית ותרבות האסלאם במוסדות אקדמיים שונים, הוא מתפקד כמתאם בין ישראלים לפלסטינים בלשכת התעשיה ומסחר יהודה ושומרון ובשנת 2013 יוסף ייסד את חברת INSIJAM חברה לייעוץ וליצירת קשרים עסקיים עם מדינות ערבי.
