יצא לי לדבר עם שלושה מנהלים שעברו בזמן האחרון לעבודה מבוזרת (יעני ״עבודה מהבית״) עקב המצב. שלושתם סיפרו לי בנימה קלה של הפתעה שישיבות העבודה הפכו יעילות יותר. הנה מה שאחד מהם אמר לי אתמול: ״אני מכין אג׳נדה מראש, באים, טאק, טאק, טאק, גומרים הכול וחוזרים לעבודה״. זה מעולה. עבודה מבוזרת באמת מאפשרת יעילות טובה יותר אם היא נעשית טוב. אז איפה הבעיה? 

הבעיה היא שאנחנו יצורים חברתיים. אנחנו צריכים יחס אנושי והריחוק הפיזי מקטין אותו מאוד. לכן, מאוד חשוב לטפח את היחס האישי במיוחד בעבודה מבוזרת כי בעבודה מבוזרת לא נפגשים ליד הקולר, לא יוצאים להפסקת סיגריה ביחד ואוכלים ארוחות צהריים לבד. לכן, אל תתחילו את הישיבות מיד. תשקיעו בסמול טוק, זה חשוב, זה מעלה את רמת הסרוטונין בשני צדי הקו. וגם: אם רוחב הפס מאפשר את זה, תשתדלו לנהל חלק מהשיחה בווידאו, מקמו את תמונת בן השיח שלכם מתחת למצלמה כדי שזה ייראה כאילו אתם מסתכלים לו או לה בעייניים. ואשכרה תסתכלו, אל תכתבו מיילים, אל תגלשו בפייסבוק, אל תקראו את הבלוג שלי. אתם ממילא אונליין כל הזמן – עוד תספיקו.

אני עובד בסביבה מבוזרת קרוב לשש שנים. אם אתם רוצים עזרה במעבר הארגון שלכם לעבודה מבוזרת, אשמח ליעץ