השורה התחתונה: כדאי לקרוא. שמרו על קריאה ביקורתית
לפני מספר ימים סיימתי לקרוא את הספר של אלברט לאזלו בארבשי בשם המבטיח
The Formula. The Universal Laws of Success
בארבשי הוא פרופסור של מדעי הרשתות שידוע, לי לפחות, בזכות המאמר שלו על preferential attachment – המאמר שמסביר את התופעה שבכל רשת חברתית יש פריטים בעלי כמות קשרים הגדולה פי כמה וכמה מהממוצע ברשת.
מדובר בחוקר שנוי במחלוקת עם עדת מעריצים ועדת שונאים.
בזמן האחרון בארבשי חוקר את מה שהוא מכנה ״מדעי ההצלחה״ (חלק מהקולגות שלי מתפקעים מצחוק כשהם שומעים את זה). לפני כשנה סיכם בארבשי את המחקר שלו ושל אחרים בספר תחת הכותרת (תירגום חופשי שלי) ״הנוסחה. החוקים האוניברסליים של ההצלחה״. המסקנות העקריות של הספר הן
- הצלחה זה לא מה שאתה עושה אלא מה שאנחנו חושבים עליך. זה לא משנה אם אתה עובד קשה וטוב אם ״אנחנו״ לא יודעים את זה או משייכים את פירות העבודה שלך למישהו אחר
- מי שרוצה להצליח חייב להיות מוכר תחום בו הוא עוסק. אנשים נוטים לשייך דברים למי שהם תופסים ממנו כמומחים בלי קשר למי באמת עשה את העבודה
- זה לא הגיל זה התרגיל. קיים קונצנזוס שרוב האנשים המצליחים פרצו אל ההצלחה בצעירותם. בארבשי טוען שזה לא מפני שהזקנים לא יכולים להצליח אלא מפני שהם מפסיקים לנסות. לפי המחקר שנעשה בקבוצה שלו, כל עוד אתה (או את) ייצירתי ולא מפסיק לעבוד, יש לך סיכוי
- סבלנות משתלמת. אליבא דבארבשי, מי שעובד קשה ומתמיד, בסוף פורץ. האם ידעתם שמחברת ״הארי פוטר״ נדחתה שתים עשרה פעמים עד שהספר שלה פורסם והפך אותה לסופרת העשירה ביותר בעלם? אני די סקפטי מהטענה הזאת וכשיהיה לי זמן ארחיב על זה
כדאי לזכור שרוב המחקרים שבארבשי ביצע או ציטט מדדו הצלחה של חוקרים באקדמיה. מגבלה זו לא מפריעה לבארבשי לקרוא לחוקים שלו ״אוניברסליים״.
אז בשורה התחנותה: כדאי לקרוא
בוריס גורליק 